1. מתחת לרדאר הציבורי, חלף לו השבוע יום השנה ה-11, להפקרתו הסופית של גוש קטיף ולשריפת בתי הכנסת של הגוש, בידי פראי האדם העזתים. ביום ח' באלול תשס"ה צה"ל נטש את הגוש וסגר את השער מאחוריו. הושלמה מזימתו המטורפת, השטנית, של אריאל שרון - גירוש 8,500 יהודים מבתיהם, מתבנית נוף חייהם, מנחלותיהם. וזה בדיוק הזמן לשנן לעצמנו, דווקא כשמדברים על טיהור אתני, שאת הטיהור האתני הנורא, שהפך את גוש קטיף ושני יישובי צפון השומרון ל'יודן ריין', ביצעו נבחרי מפלגת הימין הראשית, הליכוד. בחרת שרון ונתניהו, קיבלת טיהור אתני. גם ב-1982 ביצוע הליכוד טיהור אתני – בסיני. לא ערבים, גם לא שמאל. אשכרה ימין. 2. יכול להיות שלא שמתם לב, שהטיהורים האתניים שבאחריות הימין, בוצעו בעיקר כלפי מיגזר אחד בישראל – המיגזר הדתי-לאומי. הייתם מאמינים שהליכוד היה מעז לעשות זאת לקיבוצניקים של השומר הצעיר, אילו חיו שם, או אפילו למסתננים מסודן ואריתריאה? התשובה היא לאו מוחלט. רק הציבור הדת"ל, המתמכר כנראה יותר מהאחרים, לעצם קיומה של המדינה, לחזונה ולביטחונה, ומתנדב למסור נפשו בפועל ממש, לטובת יעדים לאומיים אלה, רואה ביריקות הניתכות עליו גשם נדבות. כך הם רכשו ביושר את מעמדם כפראיירים של המדינה. 3. אין כאן עניין של התקרבנות. מדובר בעובדות. הציבור הדת"ל הופך בפועל לאסקופה הנדרסת. נקודה. דוגמה: האם מישהו בצה"ל יעז לצוות על חיילים חרדים, ויש כאלה תודה לאל, לגלח זקניהם? האם מישהו יכפה על חיילים דרוזים ובידואים לגלח שפמיהם? הרי תתעורר מלחמת עולם בשל דרישות חצופות אלה. אבל כשמדובר בחייל דתי-לאומי, שמעולם לא גילח זקנו, יעשה הצבא הכל לשלול זכותו הטבעית לשמר את אורח חייו. "אפשר להמשיך להיות דתי, גם בלי זקן", כתבה קצינת שלישות טיפשה אחת. וחברתה פסקה הלכה: "יש מכונות גילוח, ואין כל בעיה עם זה". הצבא שיודע היטב שמיטב הנוער הסרוג מתגייס בהמוניו ליחידות היותר מובחרות, ומשגר מבטי חמלה לעבר מתגייסי הקריה וגל"ץ, מבין שמה שלא יקרה - לא תהיה נפילה בשיעורי התגייסות הסרוגים ליחידות המובחרות, גם אם יאולצו החיילים לשמוע בפקודה הרצאות של כפירה בוטה ("ברית מילה זה מנהג ברברי, פגאני ודוחה"), לצפות בהצגות עם מסרים מיניים גסי רוח, להתנדב לצביעת קירותיהם של מועדוני להט"בים, להאזין בפקודה לשירת נשים בניגוד למצפונם, ועוד מיני פעילויות קנטרניות. הרי ברור שהפראיירים רק מנגבים את הרוק, וממשיכים הלאה. יקבלו כל גזירה בהכנעה ובהבנה. על כל פשעים תכסה הממלכתיות (במלעיל). פראיירים. 4. גם הבג"ץ הספיק להבין, שלא עקרונות הצדק חייבים לעמוד לנגד עיניו, אלא שיוכם המגזרי של המתדיינים. כשמדובר בבידווים, דרוזים ופלשתינים, אסור כמובן לגעת בהם. הרי אין להם קורת גג אחרת להניח ראשם תחתיה. אבל בהחלט מותר ורצוי לזרוק בראש הר קירח בליל חורף גשום אם וילדיה, ולהרוס ביתה. כי הם מהמגזר הדתי-לאומי. הממלכתי (ושוב – במלעיל, כמובן). זהות המשיבים עמדה ללא ספק מאחורי הכרעות הבג"ץ לגירוש 50 משפחות ממיגרון ב-2011 ולהרס בתיהן, גני הילדים, בית הכנסת והמקווה; וזה מה שעמד מאחורי הפסיקה להרוס את 30 'בתי האולפנה' בבית אל ב-2012, והרס שני בתי דריינוף בבית אל בקיץ אשתקד; ולהמשיך בהרס 40 בתי עמונה עוד השנה, ו-17 בתים בנתיב האבות בגוש עציון עד סוף 2017. ומי יודע מה עוד הם זוממים נגד מיגזר הכאפות. זהו כמובן אותו בג"ץ ממש, ששומר מכל משמר על 'זכותם' של הבדווים בנגב להתנחל על אדמה הרשומה בטאבו על שם יהודים. וזהו ממש אותו בג"ץ ש"מבין מאוד" את קשיי המדינה להרוס מבנים לא חוקיים בשאר המגזרים, אבל דורש בתוקף להרוס ולהשמיד כל מה שזז במגזר הדת"ל. הם ממילא יבלעו בשקט את גישת האֵיפָה ואֵיפָה הזו. הו, התמימות הקדושה! 5. מה שמותר לממשלת ישראל, לצה"ל ולבג"ץ, ודאי מותר לשב"כ. החוק אמנם אוסר להתעלל פיסית ונפשית בנחקר, לשלול שינה, להשפיל; ועל הכל - לאפשר לו לפגוש עו"ד, כדי שיקבל תדריך בסיסי לגבי זכויותיו כנחקר. כל המיגבלות החוקיות הללו מתאדים כשהדברים אמורים בנוער יו"ש, מן המגזר. וכך גם המשטרה, שפושטת מידי פעם (גם השבוע!) על משפחות ובתי מדרש של נערים ביו"ש. השוטרים פועלים בברוטליות, לעיתים פוצעים ולעיתים סתם מחטיפים מכות והשפלות. ברור להם שאיש לא יקרא להם לסדר. זוהי הנורמה. על נוער יו"ש החוק לא חל. עד כדי כך הפכה ההתעללות לנורמה, שאפילו עיתון השמאל הארץ, התקשה להבליג והתריע השבוע: "לא ניתן למצוא יהודים שנעצרו בחשד לפשיעה לאומנית, שזכו לפגישה עם עו"ד, בזמן סביר; לעיתים נדחית פגישה ראשונה עם עו"ד עד 3 שבועות", וגילה שהשב"כ מסתיר את מספרם של מנוּעי המיפגש. ללמדך שמדובר בתופעה גורפת. 6. ועוד לא אמרנו מילה על שורה של התעמרויות נוספות בציבור הכאפות: הקפאת הבניה ביו"ש, אלימות המשטרה כלפי המבקשים למצות זכותם לעלות להר הבית; ומה שנראה כשיא הסאדיזם: סירובה של המדינה לסייע ללוחם פלס"ר גבעתי יהודה הישראלי, שנפצע אנושות בראשו בצוק איתן, להתאים את ביתו בעופרה לנכותו. צֶבר המקרים המרושעים האלה, מעיד שמדובר בשיטה. 7. רק אל תגידו שאת הסוגיות הללו צריכים לפתור בנט או ליברמן. רק אדם אחד יכול לשנות מצב זה. קוראים לו בנימין נתניהו. הוא עצמו הודה: "כל מה שאני רוצה, אני משיג". אבל בענייני המגזר, הוא ממש לא רוצה. בלאו הכי ימשיכו האידיוטים השימושיים של המגזר, לרבות ראשי המועצות, לבחור בו – ולחטוף את הכאפות אחר כך. סוג של אידיוטיות.
