שר החינוך נפתלי בנט נזכר השבוע בסיפור אישי שקרה לאביו לפני כשני עשורים. ג'ים בנט ז"ל בנה בית בשכונת זיו בחיפה, ליד נווה שאנן. השכן שבנה את הבית הסמוך, חרג משמעותית לשטח של בית האב. על פי כל דין, הפולש היה צריך להרוס את חלק הבית שחרג מגבולות השטח שלו. אבל הבית כבר היה בנוי, ובית המשפט החליט שהשכן לא יהרוס את הבית. אביו של בנט קיבל פיצוי על השטח שאיבד. בנט נזכר בסיפור האישי הזה, נוכח החלטת בג"ץ להרוס את 17 המבנים בשכונת 'נתיב האבות' בגוש עציון, למרות שהאפשרות של תשלום פיצויים לבעל הקרקע, שבלאו הכי לא יזכה לעבד בעתיד הקרוב או הרחוק, או אי פעם, את אדמתו, היתה מעשית לחלוטין. החלטת הבג"ץ הפילה כמה אסימונים בבית-היהודי. התדהמה וההלם היו גדולים, דווקא בגלל הציפיה שבג"ץ יאמץ את עמדת המדינה בעד הסדרה ונגד הריסה. כבר לפני שנתיים או שלוש, או אולי יותר, היתה זו חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שדפקה על כל שולחן, וזעקה מול כל מיקרופון: אם לא יימצא פתרון מעשי להתמודדות עם החלטות בג"ץ, מספר הבתים הצפויים להריסה ביו"ש הוא כ-2,000 – יותר מכפול ממספר הבתים שנהרסו בגוש-קטיף. אורית סטרוק היתה הראשונה, אם זכרוני שומר לי אמונים, שהזהירה כי מקרה עמונה יקרין על כל עתיד ההתיישבות ביו"ש. אזהרותיה נפלו על אוזניים אדישות. בליכוד, בבית-היהודי, במועצת יש"ע, כולם היו משוכנעים שדיה לצרה בשעתה, ונחצה את הגשר כשנגיע אליו, ולמה סתם להבהיל ולהיבהל. עד שנחת עליהם בג"ץ נתיב האבות, והציב את התמונה המלאה, המדוייקת. בג"ץ נתיב האבות היה קריאת ההשכמה של הבית היהודי. קש אחד יותר מדי על גב הגמל הפוליטי. מעט מאוחר, אבל טוב מאוחר מלעולם לא, הבינו במפלגות הימין, ובעיקר בבית-היהודי, שצריכים לשנות את ההתייחסות לנושא: לעבור מטקטיקה לאסטרטגיה. לנקוט מהלכים שיפתרו את הבעיה בכללותה, ולא כל אתר ואתר באופן נקודתי. להביא להסדרה אסטרטגית של הבתים המאויימים בהריסה. למצוא את הדרך החוקית, הסבירה, לאשר בניה יהודית ותיקה בתום לב על קרקע פרטית. האפשרויות לפתרון רבות: המפורסמת בהן היא חוק ההסדרה. שרי הבית היהודי, בנט שקד ואריאל, מודעים לכך שזהו חוק בעייתי, ושהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מתנגד לו בתוקף. אבל לאחרונה הונחו בפניהם מספר חוות דעת של משפטנים בכירים, שתומכים בחוק ההסדרה. הבעיה עם החוק היא יותר מדינית מאשר משפטית. אובמה מן הסתם ישתולל (בזמן שעוד נשאר לו), ובן קי-מון יגנה, והאירופים יכעסו, אבל בעיה משפטית אמיתית כנראה לא קיימת כאן. שרת המשפטים בחנה לאחרונה אפשרות נוספת, והיא תיקון החלטת הממשלה מ-2010, שקבעה כי מה שבנוי על אדמות פרטיות יוסר, ומה שבנוי על אדמות מדינה יוסדר. תשובות הפרקליטות לבג"ץ עוד מימי אהוד ברק כשר ביטחון בממשלת נתניהו, התבססו על החלטה זו, ולכן בכל מקום שהמינהל האזרחי טען שמדובר בקרקע פרטית, הפרקליטות הודיעה כי הבתים ייהרסו. בנט ושקד בוחנים כעת אפשרות לשנות את החלטה הממשלה, ולהוסיף מרכיב נוסף: גם מה שנבנה בתום לב על אדמה פרטית, יוסדר. שרת המשפטים איילת שקד מקדישה כעת את זמנה לבחינת החלופות הללו. בסוף תתקבל אחת מהן. נפתלי בנט אמר לי השבוע, שהפעם מפלגתו מתכוונת להתעמת עם נתניהו בנושא הזה בלי לוותר. כמו שנתניהו התנהג בשנים האחרונות, מאבקם לא יהיה קל. נתניהו, להערכתי, עדיין מפחד יותר מאובמה. צפויה תקופה מעניינת. בראיה היסטורית, יכול להיות, שבג"ץ 'נתיב האבות' עוד יתגלה כמהלך המשמעותי ביותר מבחינה אסטרטגית, להסדרת ההתיישבות היהודית ביו"ש.
