לפעמים כדאי להתבונן בהתנהלות של עמנו בעבר כדי להבין היכן אנחנו נמצאים בהווה. הימים היו ימי בית ראשון, רעב כבד שרר בממלכת שומרון. אלישע הנביא הוצרך לעשות נסים כדי לקיים את בני הנביאים, את האשה השונמית ואף את עצמו. לא היה לחם לאכול, פשוטו כמשמעו. והנה לפתע מגיעה הזדמנות – נעמן שר צבא ארם חולה בצרעת, ואלישע מרפא אותו! בתמורה מוכן נעמן למסור ממון רב, ממון בו ניתן להחיות אנשים רבים. ותגובתו של אלישע? "ויאמר חי־ה' אשר־עמדתי לפניו אם־אקח". נעמן לא מוותר - "ויפצר־בו לקחת". אך לשווא – "וימאן" (מלכים ב' ה', ט"ז). זו תגובתו של נביא ה' – סרוב מוחלט לכל סיוע מהגוי. גחזי, לעומת זאת, התלהב מהמציאה, לקח מנעמן וקולל על-ידי אלישע שתדבק בו צרעת עד סוף ימיו! גחזים רבים ישנם כיום, אך מי יתן ואמצא מנהיג אחד כאלישע. הויכוח שמתנהל בקרב בכירי המערכת הפוליטית והביטחונית אודות הסיוע האמריקאי לישראל – האם ניתן היה להשיג יותר או לא – מעורר תחושה של גועל וסלידה מכל אותה צורת חשיבה נחיתית המאפיינת את ההנהגה מימין ומשמאל. היסוד המוסכם על כולם הינו שארה"ב הגדולה, מנהיגת העולם, ברוב חסדה וטובה מטיבה עם מדינת ישראל חסרת היכולת והתלותית, ושעלינו להיות אסירי תודה בעבור כך. המחלוקת רק נסובה על השאלה עד כמה מחובתנו להתרפס בפני מיטיבנו, ומה מחירה של אותה מערכת יחסים חולנית. בהפטרת שבת הגדול תקנו חז"ל תשובה על סמכנו על אשור והנביא אומר "אשור לא יושיענו" יסוד הבעיה הינו שאיננו בוטחים בה' אלא בוושינגטון. אותו חוסר בטחון גורם לתפיסה קלוקלת הרואה את כל המציאות באופן כזה, שעלינו להודות לארה"ב על תמיכתה ולכן עלינו להיכנע לתכתיבים המסוכנים של ארה"ב הפוגעים קשות בביטחונה ופיתוחה של המדינה היהודית זאת בשעה, שתמיכה זו נעשית בשל אינטרס אמריקאי טהור, במסגרתו אנו קונים דווקא נשק אמריקאי, לא תמיד איכותי, במחיר יקר, וזאת כדי לקיים את תעשיית הנשק בארה"ב, אשר מייצאת נשק לעולם כולו. אחר-כך נוסעים דיפלומטים אמריקאים לעשות "שלום" בין אותן מדינות להן הם מכרו את הנשק. עלינו להבין, כי הסיוע האמריקאי ניתן לישראל, כמו גם למדינות רבות בעולם – אך ורק בשל אינטרסים אמריקאים. אין לזה כל קשר למוסר, לאהבה או לשנאה כלפי מדינה זו או אחרת. והגיע הזמן לקבור את אותה אשליה, לפיה הסיוע האמריקאי הוא אשר הציל אותנו במלחמת יום הכיפורים. מדובר באגדה שקרית, אשר טופחה במשך השנים כדי להדגיש את התלות כביכול של ישראל בארה"ב. אולם האמת שונה בתכלית. ישראל ידעה היטב על כוונותיהן של מצרים וסוריה לתקוף. ביכולתה היה להנחית עליהן מכת מנע ניצחת, כפי שעשתה שש שנים קודם לכן בששת הימים. מכה כזו הייתה מנחילה תבוסה סופית צורבת למדינות ערב. אולם ישראל לא עשתה זאת, כי רצינו "להראות לעולם", ובעיקר לארה"ב, שלא אנחנו התחלנו את המלחמה. הכניעה ללחץ האמריקאי – כניעה חסרת הגיון – היא שהובילה אותנו למצב ביש, ואחר זאת עוד רוצים שנאמר להם תודה על הסיוע. אילו לא היינו שומעים להם כלל, לא היינו נזקקים לאותה "רכבת אוירית" שכביכול הצילה את ישראל. הסיוע האמריקאי עוזר לכלכלת ארה"ב, אך יהודים רבים נותרים כאן בלא פרנסה בגללו. מטוס "הלביא", שיכול היה לעולות בביצועיו על כל המטוסים האמריקאים – לא זכה לבוא לעולם בשל לחץ אמריקאי בתמיכת השמאל הישראלי, אשר היה מעוניין להנציח את אותו יחס של תלותולחץ אמרקאי. חשוב שהציבור ידע, שארה"ב מקבלת תמורה מלאה עבור כספה, ויש לומר לבית הלבן באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי אם לדעתם אין הם מקבלים תמורה הגונה עבורו, הם יכולים מצדנו לעצור את הסיוע. איננו זקוקים לטובות. ולא אוכל שלא לצטט ממאמר שכתב מו"ר הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד לפני יותר משלושים שנה ממש בעניין זה – "ישראל לבדה היא אשר ארה"ב יכולה לסמוך על כך שתעניק לה בסיס בטוח ככל שתזדקק אליו. נמל חיפה לבדו הוא אשר פותח את דלתותיו דרך קבע לצי השישי של ארה"ב. בנגב מאכסנת ארה"ב ציוד צבאי בהיקף של טונות המוכן לשימוש בעת הצורך. ישראל היא אשר מעניקה ל"קול אמריקה" שטח לבניית משדרים חדישים ועוצמתיים. ישראל מסוגלת להטיס מטוסי F-16 בקרבות אמיתיים ואז אומרת לאמריקה אילו פגמים ישנם שצריך לתקן. ישראל היא אשר מוציאה אל מחוץ לתפקוד טילים סובייטיים אשר סופקו לסוריה ומסבירה לוושינגטון כיצד זה נעשה. ישראל היא אשר משתלטת על טנק סובייטי מדגם T-72 ומראה אותו לראשונה לשירותי הביון האמריקאיים, ה-CIA. ישראל היא אשר טיל מדגם "יריחו"וכלי נשק מתקדמים אחרים שברשותה מוציא את מוסקבה אל מחוץ לשיווי משקלה, עד שהיא מוחה על קיומו של כלי נשק המסוגל להגיע לתחומה. ישראל היא אשר מחזיקה ביכולת השכלית, בטכנולוגיה, ביכולת היצירה, בדברים שאין לאף מדינה אחרת באזור. ויש לדעת, כי הישרדותה של מדינת ישראל אינה תלויה בשום אופן לא בארה"ב ולא בשום ישות אנושית. העלילה המופלאה של שיבת ישראל לארצו – קדמה לה, כמובן, ההישרדות הניסית של העם היהודי במשך 1,900 שנות דיכוי, נדודים ושואות. כיצד קרה הדבר? ללא ספק, זה רק משום שאכן, מדובר בעם הנבחר. הם אכן מסוגלים לעמוד בסבל בל יתואר, אך לעולם לא יושמדו. הם אכן עמו של ה' אשר כפי שהובטח על-ידו, שבו הביתה, על-מנת שלעולם לא יוגלו עוד. זוהי עובדה, זהו כלל הברזל של ההיסטוריה, בין אם אדם מעוניין להאמין בכך ובין אם לאו. לא על הלחם האמריקאי לבדו תחיה המדינה היהודית כי אם על כל מוצא פי ה'[1]. כדאי שהדברים יהיו ברורים ומובנים. ועוד מילה אחת. תנועת עוצמה יהודית מחויבת לשים קץ לקבלת הסיוע הכלכלי מארה"ב. לא רק שהוא אינו מסייע לנו, אלא שהוא מנציח את מצב האשפתות הכלכלי שישראל מצויה בו כיום – מדינה אשר כעין קבצן, מתקיימת על-סמך וושינגטון ופיצויים מגרמניה והמגבית היהודית המאוחדת וארגון הבונד'ס של ישראל. מדינות נורמליות אינן שורדות מכח נדבות, ומצב זה רק יוצר רתיעה מפני יוזמה כלכלית וגורם להכבדת הלחץ הפוליטי המופעל בידי המדינה התורמת. וישראל, אשר הינה קרבן פתטי של השיטה הסוציאליסטית והבירוקרטיה אשר חונקות יוזמה חופשית והשקעות. יש לעצור את הסיוע הזה בהדרגה ולזרוק את הפקידים הבירוקרטים ובכך לאפשר משק חופשי ויוזמה פרטית. אז, ישראל תצמח ותפרח – ללא עזרתה של ארה"ב או של כל גורם אנושי אחר. אז ישראל תוכל להשיב ללחץ האמריקאי הבלתי נסבל ולהתערבותה בענייניה הפנימיים בתשובה ברורה, חדה ומכובדת – "לא". ישראל וארה"ב צריכות לקיים שיתוף פעולה. אך מתוך שוויון. אם ישנם אמריקאים שאינם מעוניינים בכך –זה בסדר גמור מצדנו. אל תתנו; אולם אז תצטרכו גם לשאת בתוצאות של לא לקבל".
