"אחים, שריפה! העיירה בוערת" (באידיש: אונדזר שטעטל ברענט), זעק בשירו מרדכי גבירטיג, אחרי הפוגרום בפשיטיק ב-1936. בתי יהודים ושכונות יהודים היו למשיסה וללהבות אש בפרעות באירופה. ועכשיו ...ארצנו בוערת, זו לא שריפה אקראית, זו לא שריפה שנגרמה מפגעי הטבע, גם לא ממדורה שלא כיבו אותה היטב אחרי פיקניק. השריפות שמכלות יערות, שדות, שכונות וישובים הן תוצאה של פעולה מלחמתית טרוריסטית שמטרתה פשוטה לשרוף יהודים ורכושם. בגלות, הפרעות היו חלק עצוב מחיי היהודים, אולם עכשיו כשהארץ בוערת, אנחנו לא עוד יהודים מבוהלים שחיים תחת מגף הפריץ וחבר מרעיו. ארצנו בוערת בעשרות מוקדים שהוצתו על ידי שונאי ישראל. המציתים הם לא "יחידים" ולא חולי רוח "פירומנים". אלה מחבלים מוסתים ומכוונים על ידי מנהיגיהם וכוהני הדת שלהם, המון ערבי מוסת שמסתער בדרכו על כל יעד לשריפה אפשרית. את הפעולות שלהם מהללים מעל דפי תקשורת ורשתות אינטרנט. "צאו שרפו את היהודים את היערות, השדות והבתים שלהם." אצלנו, כוחות לוחמי האש ,לוחמים בחירוף נפש לדכא את הלהבות. כוחות הביטחון (משטרה, צבא ושב"כ) מנסים לאתר וללכוד מציתים ומסיתים. אבל יש גם בינינו שמנסים לתרץ את מעשיהם ,"הנה שוב הרגזנו אותם עם חוק המואזין". כאילו שבשנים קודמות בימי סופה וחום לא יצאו המציתים ליערות. יש האומרים כמו ח"כ זהבה גלאון ש"זו פעולה של בודדים ,יחידים ללא ארגון". תמימות או טיפשות? ממשלת ישראל וזרועות הביטחון צריכים לרדוף את המציתים והמסיתים וללכוד אותם. העונשים שצריכים להיות מוטלים עליהם צריכים להיות כבדים כמו על רוצחים. הגיע הזמן שאזרחות ערבים ישראלים שנטלו חלק בפשע תישלל ללא הקלות. לגרש אותם מהארץ אותה הם שורפים. לשלול מהם זכויות האזרח, הביטוח הלאומי וכל ההטבות שהם מקבלים מהיד אותה הם שרפו.
