קצת קשה לפספס את הטונים הגבוהים בשבועות האחרונים במדיה של 'המגזר'. שלש סוגיות מרכזיות העלו את מפלס הרתיחה למצב צבירה של קיטור. האחת, סוגיית עמונה, כאשר כבר מזמן הסיפור אינו 40 משפחות על ההר, אלא ההתיישבות כולה, או הציונות הדתית כולה, נגד בית המשפט העליון והממשלה ושאלת זכותינו על הארץ. השניה, סוגיית הרבצ"ר הרב אייל קרים. הסיפור ממש לא היה הרב אייל קרים, אלא מאבק עקרוני של זכותם של רבני ישראל לומר את אשר על ליבם באופן חופשי בלי לפחד בכל מינוי רבני מחרבו של שופט ממוצא ערבי. השלישית, מהלכי הצבא בשנתיים האחרונות, תוך דגש על החלשת הרבנות הצבאית, הוצאת תודעה יהודית ותכניות גיוס הלוחמות לחטיבות החי"ר. המאבק הזה כבר מזמן הצטייר כמאבק עקרוני בין הציונות הדתית לצה"ל הירא מההדתה המאיימת על שלמותו. גם אני הקטן תרמתי את חלקי בעיסוק בסוגיות החשובות שעמדו ועומדות על הפרק, בין השאר מעל דפי האתר הזה. דוקא משום כך, חשבתי שמא הגיע הזמן לעשות רגע אחד של סטופ, להביט במלא הכוס המלאה, ולו בלבד כדי שכאשר נחזור במהרה ככל הנראה לעסוק באחוזים בהם הכוס עדין ריקנית, נביט על המציאות מתוך הסתכלות בריאה – הסתכלות שרוצה לתקן ולא רק לקנטר, הסתכלות אופטימית, ריאלית ונבונה, ולא מיואשת ומתלהמת. כיון שעולמו של צה"ל חביב עלי ביותר, נעסוק כעת בחלוקת צלשי"ם: 1. לאחרונה התברר ששוב צה"ל זכה במדד הארגון האהוב ביותר במדינת ישראל. למעלה מ- 90 אחוזים מהנשאלים ציינו את אהבתם והערכתם לצה"ל. למרות כל הקלישאות, צה"ל הוא עדיין המקום היחיד בו אדם נותן את נעוריו ועלול לתת את חייו עבור האחר. צה"ל שלנו, אין כמוך בעולם. חשוב לציין שאייזנקוט מוכיח שרעשי הרקע של התקשורת לא מזיזים אותו במילימטר, תכונה חשובה מאד אצל מצביא. בנוסף, הרמטכ"ל מוכיח שאם יש משהו שהוא מאמין בו, הוא יבצע אותו. כך היה בתודעה יהודית שיצאה לבסוף מהרבנות הצבאית, וכך היה בעוד סוגיות. ההחלטה לגבי תודעה יהודית הייתה טעות מרה לדעתי, אבל טוב לדעת שבראש הפירמידה הצבאית יש עקשן שלא מוותר. צל"ש לרמטכ"ל גבי אייזנקוט ולצבא ההגנה לישראל. זה נכון שיש לנו ביקורת על מהלכים שונים שנעשים בצבא, כמו שילוב הלוחמות ביחידות השדה והכוונה לשלבן ביחידות השריון. עם כל זאת, מי שחושב שעלינו לסרב פקודה או להפסיק להתגייס לצבא ולצאת לפיקוד, טועה טעות מרה. אנו לא באים לצה"ל מתוך אילוץ אלא מתוך זכות גדולה. מי שלא יכול להכיל בנפשו שהצבא קדוש גם אם הוא עושה טעויות, יתכבד ולא יקרא כתבות המדווחות על בעיות שונות בצה"ל. 2. לא קל להיות רבצ"ר, שמשמש במקביל לתפקידו הקשה גם כממרח בסנדוויץ' בין המטכ"ל שלוחץ מלמעלה, לבין הציבור הדתי וראשי הישיבות שלוחצים מלמטה. יתכן שיש מילות ביקורת כאלו או אחרות על נוסח התצהיר שהוגש לבג"ץ, אבל בדיוק על כך אמרו חכמים: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. הרבנות הצבאית היא החיל שאופנתי במיוחד לחבוט בו מכל כיוון. למרות זאת, הרבנים הצבאיים מוסרים את הנפש כפשוטו ממש כדי למלא את מלאכתם נאמנה עבור חיילי צה"ל, בתנאי כוח אדם בלתי אפשריים ותוך נגיסה מתמשכת בסמכויותיהם ומעמדם. צל"ש לרבנות הצבאית, לרב אייל קרים ולרבצ"ר היוצא, הרב רפי פרץ, מצדיעים לכם. 3. למדינת ישראל. גל טרור ההצתות האחרון שוב הוכיח את האמת הנפלאה מכל: יש לנו מדינה משלנו, והיא חזקה, עשירה ועצמאית. יש לנו משטרה, ויש לנו שירותי כבאות, ומעל הכל ממשלה שתגידו מה שאתם רוצים, סופו של דבר מטרתה לסייע לאזרחים ולא לדאוג לעצמה. יום לאחר שוך השרפות עטו כלי התקשורת שלל על בעלי הבתים השרופים כדי להתלונן על ביוקרטיית הפיצויים, בלי לזכור או לציין שבכלל לא ברור מאליו שהמדינה צריכה לשלם, פשוט כי כל כך התרגלנו לקבל. מבלי משים, המדינה התנדבה לשלם, לפצות ולסייע גם כאשר לא היה מדובר בהצתה. בארה"ב ובמדינות נוספות, נשרפים מידי שנה מאות ואלפי בתים כתוצאה משרפות, ומעולם לא דמיינו בממשלת ארה"ב לשלם על הנזק. קצת הכרת הטוב, מעולם לא הזיקה. תודה. 4. לה' יתברך. כי מידך הכל, ומידך נתנו לך.
