אני מודה. אני מסוג האנשים שמצטער על כך שכחברה הפסקנו לקיים מצעדים צבאיים ביום העצמאות כאות הצדעה ללוחמים, לחוסן הלאומי שלנו כעם מול אויבנו, וכן גם לאמל"ח הייחודי שנמצא בצה"ל. אך משהו כאן לאחרונה השתבש. בחמשת החודשים האחרונים מתנהל פסטיבל מוגזם לקופסת מתכת מן המתקדמות בעולם - מטוס ה'אדיר' F35. זה התחיל בהפקה ההוליוודית בארה"ב של חברת לוקהיד מרטין בהשתתפות שרים ואנשי ביטחון מישראל, בכותרות הנוצצות במשך חודשים, ובחגיגות קבלת הפנים ביממה האחרונה. נכון, יש כאן מסר חשוב לאויבנו הקרובים ובעיקר הרחוקים. אך מתכנני הפסטיבל הלכו צעד אחד יותר מדי שעלול להפוך ל"חרב פיפיות" ( או כמו שאומרים בחברה' - " להתהפך עלינו"). חיל השריון הישראלי כמעט מאז הקמתו ועד היום, עמד בחזית הקדמה הטכנולוגית - ביכולת המיגון, התמרון והאש כאחד. טנק המרכבה הוא פרי פיתוח מדהים, מרתיע ומרתק כאחד ( מוזמנים ללמוד על יכולות מרכבה סימן 4 והפיתוחים שהתווספו לאחרונה). למרות הכל... בכל בסיסי השריון והגדודים המשפט המוביל הוא - "האדם שבטנק ינצח" ! חזק , נכון. מאמצי המשפט ( מפקדי ולוחמי צה"ל לדורותיו) הבינו שהמכונה היא הכלי. האדם והעם, רוחו, אומץ ליבו ובעיקר האמונה בצדקת המעשה היא זו שתנצח את שדה המערכה ותמשיך לאפשר את זכות קיומנו כאן. המצעדים הצבאים של אלפי חיילים הצועדים ברגל ( לאחר יום הזיכרון ובעיצומו של יום העצמאות) באו לבטא מפגש בלתי אמצעי בין העם, המשפחות והילדים לבין אלו שהתנדבו להיות בחזית. זהו חיזוק מוסרי הדדי. גם כשאני רואה את המטס המרהיב בתאריך זה, אני נפעם מהעצמה של הכלי אך בעיקר מהטייס הישראלי שמוכן לבצע מעשה בסיכון כמעט בלתי אנושי ובכל מקום בעולם. כאשר אנחנו מצדיעים כמעט באובססיביות למתכות ומכונות, כמו 'כיפת ברזל', אנו בצורה בלתי מודעת אומרים לאויבנו - "בחרנו שלא להכריע אתכם בסיבוב הבא". הערצה לטכנולוגיה, גם אם היא בן המתקדמות והיעילות בעולם, המשמשת כתחליף להצדעה לרוחו של האדם היא בהחלט מסוכנת. ממליץ לכולנו, למנהיגות הפוליטית והביטחונית לקראת השלב הבא - הפיכת טייסת האדיר למבצעית ( אני בטוח ששיש כבר משהוא שמתכנן את החגיגות והיח"צ), לבצע תיקון תפיסתי במסר ובסט הערכים. יש לנו עם חזק, חיילים, מפקדים ולוחמים עם מוטיבציה מדהימה - בואו לא נזלזל בכך. וכן, לא לשכוח. יש גם את ה - "אדיר במרום".
