הצטערתי מאד לראות את מכתבו של רב היישוב שלנו הרב אברהם גיסר היוצא נגד חברינו אנשי עמונה. יכולות להיות דעות לכאן ולכאן, אבל מה הטעם לצאת בהכרזות ביקורתיות אחרי שההכרעה כבר נפלה ואנשי עמונה עומדים מול מנגנון הגריסה והדריסה עם נשיהם וטפם וכל הבאים לחזקם, מדוע להחליש ולתת חרב ביד הבאים להרוס? אנשי עמונה קיבלו את ההחלטה לא מתוך פזיזות או פחזות. הם ישבו שעות רבות בדיון ביום ושוב שעות בדיון לתוך הלילה. ההחלטה התקבלה בהצבעה ברוב דעות של אנשים מבוגרים ובעלי משפחות ונכסים. לפי מה ששמענו בחדשות בבוקר, הם גם הודיעו שאין כאן סתם התעקשות על "הכול או לא כלום", שהם מוכנים למתווה שיחייב אותם לעבור ממקום למקום בתוך ההר, אבל הם רואים שההצעה שקיבלו אינה אלא אחיזת עינים. במסיבת עתונאים שקיימו היום (חמישי בצהרים) הסבירו: "במסמך לא היה כתוב כמעט דבר חוץ מההתחייבות שלנו לעזוב את ביתנו מרצון ובהסכמה". במהלך המשא ומתן התברר להם כי היועץ המשפטי לממשלה לא מתכוון לבקש לעכב את הפינוי גם אם מתווה נכסי הנפקדים יבלם על ידי בג"ץ בצו ביניים. אביחי בוארון אמר: "המתווה הוצג לנו באופן אחד אבל המסמך עליו התבקשנו לחתום היה רחוק מאוד". הכל יהיה זמני עם אפשרות שחזרתם למקום תוכשל ואמצעי הלחץ על הממשלה כבר לא יהיו, וכך נצא כולנו קרחים מכאן ומכאן. הנסיון שלנו מול הממשלה והמערכות המשפטיות במגרון, בית אל ועוד, מחייב זהירות רבה בכל הנוגע להבטחות, החל בניסור בתים כביכול וכלה בבניית מאות בתים במקום מה שחרב. ייתכן שלדעתך טעו, אבל הטעות כבר נעשתה, ועכשיו המאבק לפנינו, לפני עמונה ולפני עפרה בתשעת הבתים שהם הטרף הבא, ואחר כך נתיב האבות, והלאה. אנחנו חייבים להיות עם אחינו וחברינו בעת מאבקם. ועוד משהו, צדדי לכאורה, אבל משמעותי: יש סתירה פנימית בוטה בין העובדה שהמכתב נכתב על דף רשמי עם לוגו של עפרה ועם חתימות נוספות של מזכיר היישוב ויו"ר המזכירות לבין דברי הסיום של המכתב: "במכתב הזה אני מבטא את כאבי ואת עמדתי האישית. אין בדברי אלה כדי לייצג את קהילת עפרה על כל גווניה".
