חודש נותר לאובמה בתפקיד. מסביבו ייהום הסער ויורשו מתכונן להרוס את כל מה שבנה, ומה הוא עושה? מתרוצץ בעצבנות להשלים, לתקן, למנוע - ברגע האחרון? עושה סדר במגירות, משלים תיקים? הצחקתם אותו. הוא טס להוואי לשבועיים, מחצית מהזמן שנותר לו... לשחק גולף, ועוזריו עמו! אתם מדמיינים לכם נשיא יהודי עם עצבים כאלה? לנו החופשה הזאת דווקא מתאימה ולא היינו מתנגדים אילו לקח עמו גם את כל המערכת שבנה כדי לכפות את רצונו עלינו – את עוזריו היהודים פעילי 'שלום עכשיו', את קרי המייבב וביידן הזועם וגם את ג'יי-סטריט, ארגון-החזית לפילוג ופיצוץ אחדות יהודי ארה"ב. בינתיים, אנחנו כאן חווים "מבוכה של עושר". קשה לילד-כאפות להסתגל ליחס אנושי, לעכל – שהידיד מעבר לים כבר לא יירד עליו כסאח על כל בנייה בבירה שלו, לא יצנזר עוד את צמד המלים "ירושלים-מדינת ישראל" ואפילו יהיה הראשון להעביר את שגרירותו לירושלים. תקשורת ישראלית שתקועה עדיין בתקינות הפוליטית של אתמול, מתקשה להתמודד עם שגריר אמריקני שאצלו האני-מאמין של 'שתי מדינות' אינו מקודש והוא תומך באומר ובמעש בהתנחלות יהודית מעבר לקו הירוק ואפילו – שומו שמים! - כיהן כראש הקרן למוסדות ישיבת בית אל, החולשת בין היתר על... 'ערוץ 7'. עוד לא התאושש מחנה השלום מכל אלה, נפלה עליו הידיעה שהנשיא הנבחר האמריקני בכבודו ובעצמו העניק לאותה הישיבה תרומה בסך 10.000 $ ! עד לרגע זה, מן המכה הזאת – הוא לא התאושש. לו היה לימין חוש הומור, היה מביים לנו סצינה שבה רואים את שגריר ארה"ב מפעיל על ראש ממשלתנו "לחץ אמריקני", אבל בכיוון ההפוך: להפסיק לדקלם את המנטרה של 'שתי מדינות'. לסובלים מאלרגיה להישגים לאומיים לעם היהודי בארץ ישראל, כדאי להתחסן נגד מכות כגון חידוש הבנייה בירושלים ובמעלה אדומים, אכלוס בתים שנרכשו ע"י יהודים בחברון, פתרון מצוקת הדיור בגוש דן במרחבי מערב-השומרון וחצייה מהירה של קו חצי מיליון התושבים היהודים ביו"ש, עד ששבות היהודים ללב הארץ, הנס שארע לפני 50 שנה, תיעשה בלתי הפיכה. נוכח הדברים האלה, היש היתכנות למשאלה שהביע הנשיא הנבחר, ששגרירו דוד פרידמן ישיג "דיל" בין ישראל לפלסטינים? תמיד, בכל שנות הסכסוך, היו לערבים ציפיות לראות את הישות הציונית מתפוגגת ונעלמת. נשאו עיניהם לגמאל עבדול נאצר, אח"כ ל"סדאם יא חביב"; קיוו לניצחון צבאות ערב; עסקו בטרור; השליכו יהבם על חרם נפט ערבי; התקרבו לשמאל הישראלי במחשבה לפלג בין היהודים; ערפאת סמך על "רחם האישה הפלסטינית" ובימי אובמה ייחלו ללחץ האמריקני. היום, הבשורה – אם בכלל - תבוא אולי מכוח האיפכא מסתברא, משנגוזו כל האשליות: ליהודים לא חסר נפט (הם מוכרים!), הטרור דוכא, לעולם הערבי יש דאגות אחרות, וחלקו הגדול אפילו מסתייע בישראל במקום להילחם בה, השמאל בישראל רחוק מן השלטון ואשר לרחם, התברר שגם לישראליות יש - ובינתיים ההתנחלות היהודית מתחזקת ועוד מעט תהווה שליש מאוכלוסיית "הגדה המערבית" לשעבר. אם עכשיו גם הלחץ מוושינגטון ייפסק, אולי ינסו - לראשונה אחרי 100 שנים - ללכת עם היהודים ולא נגדם ולחפש ביחד דרך לדו-קיום בארץ ישראל, לפחות עד שיבואו ימים טובים יותר, אינשאללה? לחלום מותר? מתוך "ידיעות אחרונות"
