מפלגת הרשימה המשותפת, הייתה אמורה לכאורה, להיות החלום הרטוב של האזרחים הערבים בארץ. למרות שהתאחדותה נבעה מסיבות של אילוץ, עקב העלאת אחוז החסימה בתמיכת ליברמן, הייתה תקווה שמעז ייצא מתוק, וששלוש המפלגות הערביות (חד"ש, רע"ם-תע"ל ובלד) שהיו עד כה בעלות כוח פוליטי מועט, יוכלו לקבל את ההשפעה שקיוו לה, וכדבריו של יו"ר המפלגה איימן עודה בערב הבחירות האחרונות, שאף האמין שמפלגתו תוכל לשמש כוח שישמש כגוש חוסם נגד הימין. אך למעשה, עת בוחנים קמעה את תווי פניה של המפלגה, רואים נכוחה שמדובר באוסף של אנשים, שדעותיהם ושיוכם האסלאמי-ערבי מהווים הבדלים שאי אפשר להתעלם מהם. ברשימת חד"ש לדוגמה קיים הזרם הליברלי הדמוקרטי שיש וטוענים שהוא מתרחק מזהותו הערבית, למעשה שמה המקורי של המפלגה היה אמור להיות הרשימה הערבית המשותפת אך צירופה של חד"ש (ובתוכה היהודי דב חנין) אולצו לשנות את השם, ולעומתו ישנו הזרם של התנועה האסלאמית שידוע בנאמנותו לדת הנביא מוחמד והתנגדותו לרעיון החילוניות של הקומוניזם. כשנשאלו לדוגמה חברי הכנסת הערבים, עאידה תומא סלימה, מיד לאחר סיום הבחירות על ידי ירון לונדון, האם כקומוניסטית לא מפריע לה לשבת במפלגה כשאחד מחבריה נושא 2 נשים, או יושב ראשה, עודה, עת שנשאל בנושא תמיכתו בארגון הלהט"ב, אפשר היה לראות את חוסר הנהירות והמבוכה עת מדובר במפלגה שהיא בעלת זהויות שונות שאמירות לצד זה אחר עלולה לנגוס בחלק לא מבוטל מבוחריה. כמו כן אופן וסגנון התבטאותיהם ומעשיהם הידועים של חלק מחברי כנסת אלו באירועים שונים, כמו לדוגמה, אמירותיו הקשים של באסל גאטס, נגד שמעון פרס עת שנלחם על חייו, שהובילה להחרמת ההלוויה בידי יו"ר המפלגה, או חנין זועבי, שמאז ימיה בבל"ד מקפידה שלא להשתנות מאומה, משקפים את סירובה של מפלגה חדשה זו להניף מודל פרלמנטרי ערבי ישראלי, הגאה במורשתו מצד אחד, אך גם מצליח לשרטט את דמותם של חברי הכנסת באור חיובי ומכבד. אני סבור, שעיניהם של רובם המכריע של ערביי ישראל אינם נוצצות עת מתבצעת הצעידה הצבאית שחותמת את חגיגות ערב יום העצמאות, ורובם ככולם היו עדיפים מסגרת של מדינת כל אזרחיה על פני המודל של מדינה יהודית. אך התנערותם והתנגדותם למעשים ואמירות כמו של גאטס, זועבי ואיימן, מראות שהמפלגה המשותפת עדיין רחוקה מלהגשים את פנטזיות בוחריהם, ובינתיים היא משרתת נאמנה לא רק את הנרטיב הפלסטיני שכה מקודש בעיניהם, אלא גם את ייחולם של אנשי הימין על ציר המפה הפוליטית הרחבה, שמוכיחים בזאת שלא רק שחלק מחברי הכנסת הערבים, נושאי תוויות שליליות ונטולי נאמנות לחברה הישראלית, אלא גם על גבם של אלו ששלשלו את הפתק ביום הבוחר, רובצת חלק נכבד מהאשמה. מעשיו החמורים של באסל, נגררים עם רשימה של התבטאויות ופרובוקציות שחלק מח"כ הערבים ביצעו תוך כדי תשומת לב להליכה על חבלה הדק של הדמוקרטיה הישראלית, במקרה של גאטס פסיעתו האחרונה הייתה על חבל דק מידי. בפרשת הבגידה והריגול של בן דודו, עזמי ב-2006, מפלגת בל"ד הייתה על סף פסילה מהכנסת, בג"ץ אמנם לא ראה עילה לפסילתה, כפי שטען השופט חשין ז"ל, שלו ידע את מעשיו של בשארה היה פוסלו, אך מן הסתם גם אם יורשע גאטס, היחידים שבכוחם 'לפסול' באמת את המפלגה הם לא שופטי בג"צ אלא האזרחים הערבים שכבר מכירים על בשרם את אנשי שלומם ומן הסתם כמהים לשינוי מרענן באמת שיפיח תקווה בפוליטיקה הערבית בכנסת ישראל.
