חיילי צה"ל בשירותם בראש ובראשונה בניהם של המפקדים.. אחריות כולנו כמנהיגים לקבל את הכרעת הדין ולגבות את צה"ל... אין שום זכות לאף אחד לקרוא קריאות אלימות כנגד מפקדי צה"ל והרמטכ"ל. ראשית, שלא נתבלבל. היה פה מחבל רוצח שבא להרוג את חיילי צה"ל שפעלו במשימת הגנה בחברון שאחד מהם אף נדקר ונפצע על ידי המחבל שנורה. שנית, כל האירוע, גם אם עברו מספר דקות, עדיין היה בזירה מבצעית וככזה, ראוי היה שייחקר וגם יישפט בדרגי הפיקוד הבכירים ולא ברשויות המשפט הפליליות. במישור המשפטי, ההכרעה ניתנה. כעת חובה להתבונן ולפעול על ההשלכות השונות מהכרעת הדין: במישור הערכי, ההשלכות החברתיות והמבצעיות, יש צורך בפעולות, בכדי ליישר אמות מוסריות, לצנן להבות ולאחד לבבות ולהגביר אמון בצה"ל ובמפקדיו. על מפקדי צה"ל לחזק את החיילים ולומר להם בלי להתבלבל: "הבא להרגך השכם להורגו"- זה הכלל המוסרי של ברירת המחדל והבסיס להוראות הפתיחה באש, המקנה מחד זכות להרוג את שמסכן את חייך ולגבות בכך כל חייל, שוטר ואזרח שנמצא בסכנת חיים - לו או למי שבסביבתו. יחד עם זאת, משחלפה בוודאות סכנת החיים, אין היתר להרוג, אלא לכל היותר לפצוע, על מנת לעצרו מלפגוע. לא הפלשתינים - עם של רוצחים, הם שישפיעו על איתנות המוסר בישראל, גם לא יתר אומות העולם בצביעותם. צה"ל הוא צבא מוסרי יותר מכל צבאות העולם. בשורה תחתונה, מכל הנאמר וככל שהכרעת הדין ברורה וקשה, כואבת ומפלגת את החברה, כך אחריות כולנו כמנהיגים מכל הקצוות, לקבל את הכרעת הדין, לגבות את צה"ל ומפקדיו, לחזק ולגבות את בנינו חיילי צה"ל, שבעת שירותם, הם בראש ובראשונה בניהם של המפקדים ואת אלאור עזריה שהיה חייל מצטיין, ובהזדמנות הראשונה שתתאפשר מבחינה חוקית, לחנון אותו לאלתר או להקל בעונשו עד לשחרור מיידי. אין שום זכות לאף אחד, לקרוא קריאות אלימות כנגד מפקדי צה"ל והרמטכ"ל, שמוסרים את כל חייהם לביטחון ישראל. זו פרשה כואבת וקשה, נחפש כל דרך לצאת ממנה מחוזקים ומאוחדים.
