אלאור ילד שלנו, אנו תפרנו לך את המדים, אנו שלחנו אותך לצבא, אנו שלחנו אותך למקום הארור הזה... לאן הגענו? נניח, לכאורה, שאלאור התעלם מהנהלים הצבאיים וירה ללא פקודה, הרי שאין כאן שום בעיה מוסרית-ערכית ואין כאן גם שום בעיה חוקית-פלילית. החוק הבינלאומי מתיר הרג חיילי אויב בתנאי שלא מדובר בשבויים. לכל היותר אפשר לטעון שיש כאן עבירה משמעתית שמשמעותה- עבירה על הוראות, פקודות, כללים, ערכים ונהלים צבאיים. מכאן, אם אכן יש כאן בעיה משמעתית אזי, החייל היה צריך לעמוד לדין משמעתי ולא פלילי. לעניות דעתי, הוא היה צריך לקבל ריתוק בבסיס לכמה ימים ולא יותר מכך! החוק אוסר ירי בשבויי מלחמה אבל מתיר הרג חיילי אויב, גם אם באותו הרגע הם לא מהווים סכנה ברורה ומידית. אנו הרי נמצאים במלחמה והמחבל לא היה שבוי. שבוי הינו חייל מצבא האויב שנכנע, הרים ידיים למעלה, הופשט מבגדיו – כך שברור שהוא כבר לא נושא עליו נשק- נקשר או נאזק. במקרה של אלאור המחבל לא היה שבוי, לא נקשר או נאזק ולא פלא שכולם שמרו ממנו מרחק ופחדו להתקרב אליו. לכן גם אם במצב ממשי זה, כאשר המחבל שרוע על הרצפה ואינו מהווה סכנה ממשית באותו הרגע, מותר היה לירות בו בזירת האירוע. ואין זה משנה אם זה 5 שניות או 15 דקות לאחר מכן. יצחק רבין ז"ל טען עוד בשנות ה-90 ששום מחבל לא אמור לצאת חי מזירת הפיגוע, שיש לוודא הריגה גם במחבל מנוטרל ואין להעמיד לדין אף חייל או שוטר שיעשו זאת. יתכן ונהלי צה"ל השתנו מאז, אבל החוק הבינלאומי ואמנת ז'נבה לא השתנו כלל וכלל. הן בשב"כ ,הן בצבא והן במשטרה מחסלים מחבלים מנוטרלים, כל עוד הם לא נתפסים במצלמות. זה לא מפריע לאיש. במשפט של אלאור, השופטים התעלמו מכל העדויות ואף מעדות של שניים מבכירי הצבא שהעידו לטובתו, התעלמו מכל הראיות לזכות החייל ושללו אותן במחי יד. התעלמו מהסתירות הפנימיות בקרב עדי התביעה ושינויי הגרסאות. הדבר המדהים ביותר הוא- שהשופטת טענה, "שגם אם היה חשש למטען, אסור היה לירות". מדוע אסור לירות במחבל אם יש חשש למטען, כאשר מותר לירות במחבל אשר מסתער עליך עם סכין...??? הרי בשני המקרים נשקפת סכנה ממשית מצד המחבל! הסרטון שהועבר לתקשורת הוא ערוך היטב. בסרטון המקורי הלא ערוך שומעים חיילים שצועקים שיש חשש למטען. לעניות דעתי כל ההליך המשפטי זוהם, לא היה צריך להתגלגל להליך פלילי. היה אפשר לסגור זאת ב"דלת אמותיו" של הצבא, כמו בהרבה מיקרים דומים בעבר. המשפט, ההרשעה והעונש יגרמו בעתיד להרבה יותר נזק מאשר תועלת. כל חייל קרבי ירגיש, ברגע האמת, שהצבא נוטש ומפקיר אותו. למשפט זה יהיו השלכות שליליות מאד על תפקודו של צה"ל בעתיד ומעמדה של ישראל בעולם. יש כאן מעין הודאה באשמה של ישראל מול כל העולם, הפגנת חולשה והלקאה עצמית. אינני בטוחה שהעולם יעריך זאת ואף יותר מכך, יזלזל בנו, כי מי אוהב אנשים חלשים??? החייל הפשוט יסורס, ולא ידע להבחין או לקבל בשברירי השנייה החלטות גורליות מפחד ההעמדה לדין בין אם בכוונה או בין שלא. מדינת ישראל הפכה פה מחבל מתועב לקורבן מסכן ותמים, ואת החייל הגיבור שחיסל את המחבל לרוצח מסוכן ואויב העם.
