1. הקלישאה שהימין אינו יודע לשלוט, ושהמשילות היא הצד החלש שלו, אינה טעונה הוכחה. הוותיקים שבינינו זוכרים כיצד טיאטאו ממשלות השמאל במטאטא ברזל כל פקיד בכיר או זוטר, והיותר ותיקים לא ישכחו את הימים האפלים שבהם כל מי שלא החזיק פנקס אדום, לא קיבל שום מישרה ממשלתית או ציבורית. ראש הממשלה הראשון מן הימין מנחם בגין, הפך את השיטה על פיה. הוא טען ברוב תמימותו כי הפקידות הינה משרתת ציבור נאמנה. למן אותו רגע איבד הימין את יכולת המשילות שלו. הפקידים הפכו עצמם לזנב שמכשכש בכלב המטאפורי, כלומר בנבחרי ציבור. 2. בשל קוצר היריעה נניח הפעם למחדלי המשילות הצולעת של הליכוד, ונסתפק בהיעדר משילות בשדותיה של המפלגה שימינה ממנו, הבית היהודי. שרי המפלגה נפתלי בנט ואיילת שקד, הם היחידים בקרב כל שרי הממשלה, שלא החליפו את המנכ"לים שירשו עם העברת המשרדים לידיהם: במשרד החינוך המשיכה המנכ"לית הקודמת מיכל כהן (שרק השבוע הואילה להתפטר), ובמשרד המשפטים עדיין מכהנת אמי פלמור. שתיהן 'האיש החזק' במשרדים אלה. שתיהן מקרינות את 'רוח המפקד' כלפי מטה. בהשפעת פלמור או בלעדיה, בשנתיים שחלפו מאז כניסתה של איילת שקד למשרד המשפטים, מפטירין כאשתקד. בעליון לא התחולל המהפך לטובת איזון בזהותם הפוליטית של השופטים. עדיין מתנהלת מלחמת חפירות על כל מינוי. האקטיביזם האגרסיבי לא רוסן. שיטת בחירת השופטים השערורייתית: ללא שקיפות, ללא פרוטוקולים, ללא קריטריונים, עם מתן עוצמה מועדפת לשופטים, עדיין חוגגת. נבחר יועמ"ש 'לעומתי' לממשלה ולמחנה הלאומי. עצם תפקיד היועמ"ש לא פוצל, כמתחייב משורת ההיגיון והיושר. הפרקליטות ממשיכה לנהוג איפה ואיפה, ורק בשבוע שעבר סגרה בשקט את תיק החקירה בעניין ההסתה הפושעת של סטודנטית ערביה בבצלאל, לרצח ראש הממשלה, באמצעות כרזת שיסוי שהציגה את נתניהו כמי שדינו תליה. ועדיין מסתובבת במשרד דינה זילבר, רודפת הימין (אף שמעט מסמכויותיה הופקעו, לאחר שגרמה נזקים עצומים). 3. במשרד החינוך המצב גרוע יותר. בימים אלה העניק המשרד מעמד של קביעות ל-30 השנים הבאות (!) למפמ"רית מקצוע האזרחות יעל גוראון, מראשי אגף השמאל במשרד, שנודעה בהובלתה קו לימודי בעייתי ביותר, הנוטה לפוסט ציונות. בכיה לדורות. מיותר לומר שמקצוע האזרחות, הוא החשוב שבמקצועות הליבה, בכל הנוגע לעיצוב דמותם של אזרחי העתיד. רק בשיעורי האזרחות יכולים המורים והמפקחים ללוש את תודעת התלמידים, שמטבעה מצויה בימין, ולניידה בנימוקי זכויות אדם וצדק חברתי לחיק השמאל. התבדה מי שציפה שתחת הנהגת שר מן הימין ייחשפו תלמידי ישראל לערכים כמו ציונות ודמוקרטיה במשמעות שלטון העם והפרדת הרשויות; עם ישראל ומסורת ישראל; ארץ ישראל והלאומיות היהודית, וכדומה. כל זה פאסה. בהנהגת המפ"מרית, יפטמו את מוחם במסרים פוסט ציוניים: מדינת כל אזרחיה; אקטיביזם שיפוטי; עליונות הבג"ץ על הכנסת תוך רמיסת עקרון הפרדת הרשויות; הגדרת ההתיישבות ביו"ש כמעשה גזל; שתי מדינות; השטחים הכבושים; דמוקרטיה של עריצות המיעוט; זכויות המסתננים - ושאר בלה-בלה שנועדו להעבירם שטיפת מוח ברוח השמאל הקיצוני, תוך הצגת הימין כחבורה חשוכה ופנאטית, שעדיין חושבת במונחים של לאום ומדינה יהודית. אתר 'מידה' גילה, כי גוראון "פועלת מזה כשנתיים לשנות את תכנית הלימודים, בניגוד לנהלים, ולהחליש את המרכיב הציוני והשמרני שבה: באמצעות הפצת רשימות מושגים לבחינות, עקפה גוראון את ספרי הלימוד המאושרים, והחדירה הגדרות מוטות ומסולפות למושגי יסוד של המשטר הדמוקרטיה והמדינה הציונית. בנוסף, ישנן עדויות לכך שגוראון ניסתה להטות שמאלה את ספר לימוד האזרחות החדש". 4. מכשלה חינוכית אחרת הן המלצותיה השמאלניות של ועדת ביטון ששר החינוך אימץ את מסקנותיה. רבנים בכירים בציונות הדתית, ובהם הרב אורי שרקי והרב אברהם וסרמן, נדהמו למצוא בהמלצות הוועדה מגמה של הטמעת אידיאולוגיה של שמאלנות בתלמידי ישראל: "מדובר בערכים מפוקפקים כמו פוסט ציונות, אג'נדה שמאלנית ועיוות היסטורי שפוגע בזיכרון השואה, שיוחדרו מעתה תודות לוועדת ביטון למוחותיהם של תלמידי ישראל". וכך הגענו לכך שההישג המרכזי של הימין במשרד החינוך, הוא 30 שנות קביעות לשמאל הקיצוני; ותכני לימוד פוסט ציוניים, שמאלניים ומעוותים ברוח ועדת ביטון. 5. איך קרה שנציגי הימין לא סיפקו את מלוא הסחורה (אף שבוודאי יש באמתחתם הישגים אחרים, שאין לזלזל בהם כלל)? איך חמקו סוגיות אידיאולוגיות מהותיות כמו הקביעות לגוראון וּועדת ביטון – שעלולות להיות בכיה לדורות - תחת הרדאר של השר הימני ביותר? המצב מתסכל. מסתבר שאפילו בעידן בו הימין בשיא כוחו, לא מיצו נציגיו בממשלה את חובתם למשילות אמיתית, ורבה המכשלה. חומר למחשבה.
