שלום רב! אני כותב אליכן מתוך הערכה רבה לפועלכם המדהים, כאשר מספר קטן של נשים צדיקות ונחושות הצליח להעלות לסדר היום אחר שנים רבות בהן לא עלה לדיון רציני, נושא הריבונות שלנו על ארצנו. אתן עשיתם זאת, ועל-כך אתן ראויות לברכה ולתהלה. אולם מחובתי גם לעורר על כך, שכמו בפעמים הקודמות, העלאת נושא הריבונות בלי לפטור את הבעיה הדמוגרפית שהוא יצור, גורם למיטב חברינו להתנגד לריבונות, מכיון שבצדק, הם חוששים שבין הים לירדן יהיה רוב ערבי, דבר שיהרוס את המדינה היהודית. אנחנו מאוד תומכים בריבונות, אך דבר זה יתכן רק במידה ולפני כן נעודד את יציאתם של אויבינו באמצעות טרנספר. בלא זה, אין סיכוי לריבונות, ואולי טוב שכך. אני עוקב אחרי פעילותכם הברוכה ושואל את עצמי, האם מקרה הוא שבכל הפאנלים שלכם לא מיוצגת הדעה הקוראת לטרנספר של אויבינו? או שמא משום שמרצים התומכים בטרנספר אינם מופיעים אצלכם, אינכם ערים לבעיה? בכל מקרה, זוהי עובדה - ללא טרנספר, הר הבית לא יהיה בידינו, ללא טרנספר אנחנו מאבדים את הנגב והגליל, ללא טרנספר חלק ממפעל ההתישבות עם ריבונות ובלעדיו נמצא בסכנה, וללא טרנספר - אין מצב בו ניתן להחיל לריבונות. הסקרים מראים באופן עקבי תמיכה של מחצית העם באסון שתי המדינות, וגם מנהיגים הנקראים "ימנים" תומכים בו . למרות שזה פתרון מטורף, אותם אנשים נאלצים לתמוך בו משום שלאור המציאות הוא נראה כפתרון המעשי היחיד שעל השולחן. המתווה שלכם, לעומת זאת, אינו נראה מעשי, ולכן אפילו איילת שקד ונפתלי בנט יוצאים נגדו. מה ניתן לעשות? להתיאש? חלילה! הבה נהפוך את פתרון הריבונות למעשי. כיצד? רק כשנבין שהטרנספר הוא חלק מובנה ובלתי נפרד ממנו. בברכת חזקו ואמצו, אל תיראו ואל תחתו מפני המלעיגים והמחלישים, וחשוב מכל – הביטו אל המציאות כפי שהיא.
