היי ריצ'רד, אני מניח כי בעת כתיבת מלים אלה חזרת כבר למקום מבטחך, לניו-יורק שלך. קפצת אלינו, עשית יחסי ציבור מעולים ל"נורמן" שלך, נשים בגיל העמידה החסירו פעימה למראך המצודד, וגם זרקת לחלל האוויר שלנו כמה הכרזות פוליטיות. צר לי לומר לך, ריצ'רד, אך בהצהרות השאבלוניות הללו הוכחת את רדידותך. יש לחלק את ירושלים בין שני העמים – אמרת. רק שכחת להזכיר שגם ניו-יורק עירך היתה פעם מחולקת ללבנים ולשחורים והיום היא מאוחדת ואין חשש לנסוע להארלם. אבל נעזוב את רובע השחורים בניו-יורק. תקן אותי אם תרצה, אני מניח כי היו מי שהינחו אותך – זה טוב ליחסי הציבור – להצהיר כמה מלים על "ירושלים בירת שני העמים", על "הכיבוש שחייב להסתיים", על ש"ישראל מאבדת את דרכה" וש"ההתנחלויות פרובוקטיביות וצריכות להיעצר"... למען האמת לא חידשת לנו הרבה, ריצ'רד, רק הוכחת שאתה באמת חי בסרט. ואם כך – יש לי רעיון בשבילך: בוא (עם יוסף סידר או בלעדיו) תעשה סרט לא רק על טלנסקי, אלא גם על ההתקפה על אוטובוס "אגד" במעלה עקרבים. אתה לא מכיר את הסיפור? אין לי אליך טענות על כך. גם אצלנו לא רבים זוכרים את הטבח שנעשה בחוגגי חמש שנים לשיחרור העיר אילת (אילת שנכבשה ושוחררה והיתה לחלק ממדינת ישראל). בשובם צפונה, בעת שהאוטובוס קירטע במעלה ההר, הותקפו מן המארב על-ידי טרוריסטים ערביים (אז קראו להם מסתננים) ו-11 מבין הנוסעים נרצחו. נכון בהחלט, ריצ'רד: מאז היו אין-ספור מלחמות ופעולות טרור, אלפי ישראלים נפלו בקרבות ונרצחו - אז מה המיוחד דוקא בפעולת טרור זאת? למה צריך לזכור דוקא אותה? באמת למה? אז ככה: ראשית, ממש בעת ביקורך כובש-הלבבות בישראל, בעת שהצהרותיך הפוליטיות עשו כותרות, נערכה בבית העלמין נחלת-יצחק בתל-אביב (העיר שחוברה לה יחדיו עם יפו הכבושה) אזכרה לנרצחי ההתקפה הפושעת ההיא, מלפני 63 שנה. בין המשתתפים היתה גם הניצולה היחידה – אז ילדה בת 5. הוריה ואחיה נרצחו. היא ניצלה בדרך נס. שנית, השנה היא 1954. זה אומר לך משהו? נכון, שלוש-עשרה שנים לפני ה"כיבוש" הנורא של חבלי יהודה ושומרון, רצועת עזה ורמת הגולן – מידי הכובשים הקודמים: ירדן, מצרים וסוריה. פלסטינים? מי ספר אותם אז כשהיו תחת שלטון אחיהם? אבל ישראל כבר היתה קיימת מזה 19 שנה. כן, כן – היא התקיימה באותם גבולות חנק שאליהם רוצים להחזירנו, אתה ושועי עולם, "היוזמה הערבית" וגם כמה אזרחים שלנו, תמימים ומיתממים. אותה התקפת טרור נוראית ועוד נוספות שלא אזכירן פה - נערכו נגד ישראל הקטנה ואזרחיה. לא "כיבוש" ולא "אפארטהייד". אבל כאז כן היום: ברמאללה ובעזה אין מסתירים כמה מהדוברים של אש"ף וחזבאללה את תכנית השלבים שלהם. הם אומרים בגלוי, כי הכוונה לשחרר את כל "פלסטין". ישראל, לדידם, אין לה בכלל זכות קיום (ואומר זאת לא רק רוצח שבע הנערות מבית-שמש, ששוחרר ממאסרו ממש בעת ביקורך אצלנו, חגיגות נערכו לכבודו, ופיו שיחרר נאצות על ישראל והיהודים). לעם היהודי אין שורשים היסטוריים באזור הזה – זהו הנאראטיב שעליו מחנכים שם את בני הדור הצעיר. ועוד: על היהודים לשוב ל"ארצות מוצאם" - לאירופה, או לצפון אפריקה. ולבסוף, אני חוזר לרעיון דלעיל: באחרונה יצא לאור ספרה של אותה ילדה ניצולת הטבח במעלה עקרבים. מירי שמה. מציע לך בכנות לקרוא את הספר המרתק הזה (תדאג שמישהו יתרגם אותו לאנגלית), זיכרונותיה וגילגוליה מאז האסון שניחת עליה ואינו מרפה ממנה, וכבר להזמין תסריט לסרט הבא שלך ובכיכובך. אני בטוח, ריצ'רד, כי זה יהיה סרט כובש. כובש לבבות.
