בסיום עבודת משכן אהל מועד נאמר "ויביאו את המשכן אל משה" (שמות לט לג) ולמה הביאו אל משה? לפי שלא היו יכולין להקימו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כוח באדם לזקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך, נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו וזהו שנאמר "הוקם המשכן", הוקם מאליו (עיין רש"י שם). לא רק בהקמת המשכן בעבר היו זקוקים לסיעתא דשמיא, מחמת שהיו שם דברים כבדים שאדם אינו יכול להרימם מחמת כובדם, אלא גם בהקמת המשכן הפרטי, המשפחתי והלאומי, אנו מצווים להתאמץ ולהשתדל, והקב"ה עוזר. אנו מוגבלים בכוחנו והקב"ה, שהוא כל יכול, עוזר לנו, כדברי חז"ל "אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה, מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה" (יומא לט א). נכון לעכשיו מטרת הקמת המשכן והעבודה בו, היא גילוי השכינה, דהיינו גילוי אור השם יתברך וטובו – לישראל ודרכם לעולם כולו. בדורנו אנו עוסקים בהקמת בית המקדש השלישי. אנו צריכים להשתדל ולהתאמץ למרות הקשיים העצומים, ומתוך כך יש סיעתא דשמיא. ואכן במדינת ישראל, שהיא ראשית מלכות ישראל, שבשיאה נזכה להופעת המלך המשיח ובניין בית המקדש, ישנם קשיים עצומים לא רק עם אויבים מבחוץ אלא עם משברים רוחניים, מוסריים וחברתיים מבפנים, שלכאורה מפלגים אותנו. ולפעמים הדברים נראים כבדים כקרשי המשכן. אבל אנו צריכים ללכת בדרכו של משה רבנו שעסק בידו בהרמת "הקרשים הכבדים" והקב"ה סייע בידו. צריך להתחזק ולהרבות באהבה ובאמונה ולהתאזר בסבלנות, ולהתפלל ולבקש מד' יתברך, שיהיה "נועם ה' אלוקינו עלינו... ומעשה ידינו כוננהו" ונזכה לסיעתא דשמיא ויתקיים בנו "וירא אליכם כבוד ה' ". מהמצפה לישועה השלמה מתוך העלון "באהבה ובאמונה"
