"עבד ה' הוא לבדו חופשי" אמר הכוזרי. כבר לא סוד שאנו במלחמת תרבות מתמשכת, מולנו עזי פנים במסווה של "נאורות" המטילים ספק בקודש, בכל אמת ,בכל טבע, בערכי יסוד פשוטים של משפחה, צניעות, בריאות טבעית. במאבק הזה נופלים חללים גם ממעגלים הקרובים אל הקודש. מג"ד דתי משתף פעולה עם הניסיון של הקצונה הבכירה בצה"ל לחנך מחדש את הציבור הישראלי ולהחדיר פנימה את טומאת וחלאת השירותים המשותפים. הניסיון במישור הפרטי הוא ללא ספק קשה ביותר, קשה מאוד להגיע לדרגת סגן אלוף, מפתה מאוד להיקרא בתואר הנכסף מג"ד, זה חלום שלוקח זמן רב ומאמץ כביר להגשים אותו. אני בטוח שבסתר ליבו הוא מכיר בכך שמשתמשים בו, מעלים אותו על נס , כדי שישכב על הגדר, אל מול רבותיו, אל מול אמונתו, אל מול ערכיו.. ויכשיר את השרץ. זה תמרור אזהרה לכל אחד ואחת מאתנו, משהו מאוד יסודי צריך להתברר ולהיבנות בנפש, בעיקר בגיל צעיר, גבורת הנפש. אנו חיים בתרבות של "גם וגם" של הדמיון שאפשר ליהנות מכל העולמות, ולרקוד על כל החתונות. את יכולה לשמור מצוות וגם לשיר ב"כוכב נולד" , להיות חרדית ולככב ב"אח הגדול" , אתה יכול להיות מג"ד דתי ולפעול בניגוד להלכה. כמובן שלכל אחד ק"ן טעמים לטהר את השרץ, ובאופן אישי להורות היתר לכל עבירה. כבר לימדנו הרמח"ל במסילת הישרים ש"כל קולא צריכה בדיקה" שכן הלב "עדיין נגוע קצת מן התאווה"(פרק י'). השבוע יצאו בחורים מכל רחבי הארץ עם שלטים לשטח בקמפיין "מצילים את צה"ל-מפסיקים את השירות המשותף" ביקרתי את תלמידנו מישיבת שדרות שלקחו על עצמם לרשת את העיר רחובות, זוג בחורים סיפרו על תקרית מוזרה: בעמדם בצומת מרכזית עם שלטים רצה לעברם בחורה בצעקות להוריד את השלטים מיד "אני שירתתי בקרקל! התגייסנו 130 בנות, 100(!) נשרו בגלל פציעות, בנות חטפו דלקות בצוואר הרחם, חלקן הפכו לעקרות, ואתם נגד השירות שלנו?!" היא רצה בין הרכבים וצעקה שיעצרו את הקיצוניים האלה, הזמינה פקחים ומשטרה, לסלק את המטרד הזה מהעיר. זה נשמע כמו סיפור לפורים, אבל יותר עצוב מסיפור לתשעה באב, עד היכן טמטמו את הלב, התברר שאין ספק באשר לנתונים, שכל הטענות על חומרת העניין אמת, אלא ששטיפת המוח על השוויון המזויף הצליחה מעל למשוער, עד כדי אידאליזציה של הכישלון.. על זה התפלל רבי יהודה הנשיא בכל יום "שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים" מהשיטפון של הספק שהופך כל אמת טבעית ומערבב את הדעת ואת הלב..
