1. מעשה שהיה: האדמו"ר מסדיגורא רבי אברהם יעקב פרידמן זצ"ל, שחי בתל אביב בראשית שנות המדינה והיה מבכירי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, נהג לבוא לבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום העצמאות, ולומר הלל בציבור. כשהמתפללים יצאו בריקודי הודיה לאחר התפילה בבית הכנסת, השתלב הרבי במעגל בהתלהבות עצומה. הרבי סיפר, שכשהיה גר בווינה שבאוסטריה, השתלטו הנאצים ימ"ש על העיר והתעללו ביהודים. כדי לבזותם, בחרו דווקא ברבי מסדיגורא, רבם של היהודים, להיות האיש שמטאטא את הרחובות. הם תחבו בידו מטאטא גדול והכריחוהו לעסוק במלאכה המשפילה. סיפר הרבי, שתוך כדי טיאטוא, הוא התפלל חרש: 'ריבונו של עולם, הלוואי שאזכה לטאטא רחובותיה של ארץ ישראל'. לאחר מכן, תחבו לידו דגל נאצי וכפו עליו להניפו בראש בניין גבוה. תוך כדי מעשה מילמל: 'ריבונו של עולם, אני מתחנן שאזכה עוד להניף את דגל ישראל במקום גבוה בארץ ישראל'. משזכה להינצל מידי המרצחים ועלה ארצה, הקפיד לקום בכל שנה ביום העצמאות בשעה שלוש לפנות בוקר, ויצא לטאטא את הרחוב הסמוך לביתו. לאחר שקיים בהידור את נדרו, נטל את דגל ישראל וקבעו על הגג בשמחה עצומה, והלך להתפלל עם הציבור ולומר הלל בבית הכנסת הגדול בת"א, "ובכך הודה לה' שקיבל את תפילתו וזיכהו לעלות לא"י" מעיד מכרו וידידו הרב יששכר תמר מתל אביב, במבוא לספרו 'עלי תמר'. 2. ועוד מעשה שנראה היום הזוי לחלוטין, לקוח ממחוזות הדימיון: "נזדמן לי", העיד הרב שמואל הכהן אבידור, עורך השבועון הדתי-חרדי 'פנים אל פנים' (פעם היה שבועון כזה, שעסק בנושאים דתיים וחרדיים גם יחד ונכנס לבתיהם של שומרי המצוות למיניהם, לגווניהם ולסוגיהם), "להצטרף לאדמו"ר מסדיגורא בנסיעה במונית... בהגיעה לבית הבימה, הבחין הרבי בתכונה בכיכר. 'מה קורה?', שאל. 'כנס עולמי של ראשי עיריות', השבתי. משהתקרבה המונית לבית הבימה, הבחין הרבי בדגלי האומות המקשטים את הבית. לפתע נשמעו צלילי ההימנון הלאומי לכבוד נשיא המדינה, שהגיע לכנס. סימני התרגשות נראו על פני הרבי. הוא הורה לעצור את המכונית. בעיניים עצומות הקשיב בדביקות לצלילים. "כשנסתיימה השירה והמכונית זזה, אמר באיטיות, כאדם המונה מעות: 'אם כל העמים מכבדים את ההימנון שלנו, הייתכן שאנו ננהג בו זילזול? אין להמשיך בנסיעה כששומעים את ההימנון. לדברים כאלה יש להתייחס בכל הכבוד... רק לפני שנים מעטות היינו לעג וקלס בעיני הגויים, מוכים וסחופים. והנה זכינו בחסדי ה' שנציגים מכל העולם באים ללמוד מהישגינו. אין כלל להבין את אלה שאינם רואים את גדלות הדבר הזה'". 3. אז, בעשורים הראשונים למדינה, הכירו מרבית גדולי הדור בשגב נס התקומה המופלאה. האדמו"ר מסדיגורא לא היה לבד. הגאון רבי יוסף כהנמן, מייסד ישיבת פוניבז', הניף את דגל המדינה על בנין הישיבה בימי העצמאות, על אפם וחמתם של ה'קנוֹאים', בעלי ה'השקאפע'. וממשיכו הרב שך הורה להמשיך במסורת זו (על אף הסתייגותו מ'המדינה הציונית', וגם כשהקנאים הסירו את הדגל הורה ראש הישיבה להניפו מחדש עד מוצאי יום העצמאות. בשטיבלאך אמרו הלל ביום העצמאות, או לחילופין נמנעו מאמירת תחנון. אפילו החזון אי"ש, שהסתייג מהמדינה בשל 'השלטון הכפרני' שבה, הודה כי המדינה היא סוג של "חיוך משמיים", כלשונו. היום קם דור חדש שלא ידע את יוסף, לא הכיר את מוראות הגלות המנוּונת והמנָוונת, ומורד בחזון התחיה. הם אינם "רואים את גדלות הדבר הזה", כפי שראה האדמו"ר. האם באמת לא רואים? ודאי שהכול רואים בהתגשמותו של חזון קיבוץ הגלויות, שהובטח בפי נביאי האמת, ועליו פסק האמורא הארצישראלי הגדול רבי יוחנן: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ". אבל יש שמסרבים להכיר במציאות. מתעלמים מהעובדה שמדינת ישראל, חזון הדורות, היא האירוע המשמעותי ביותר בתולדות עם ישראל, מאז הוגלה לפני 1,981 שנה, לאחר מרד בר כוכבא; ומן התעצמותה האדירה של המדינה היהודית שהייתה בחסדי שמיים למעצמה בכל קנה מידה: כלכלי, צבאי, מדעי, טכנולוגי, חקלאי, ואפילו תורני, ומה בעצם לא? אפילו העובדה, שמעולם לא היו בארץ ישראל כל כך לומדי תורה, למעלה ממיליון, כבימינו, ומהם רבבות הסמוכים על קופת הציבור במעט או ברב, אינה מרשימה אותם. 4. אבל אפשר להבין אותם. קשה להם להשלים עם העובדה, שדגל קיבוץ הגלויות ובנין הארץ, הונף דווקא בידי יהודי מתבולל (שמכונה בביטאוניהם ההזויים, בנחרת בוז: 'הוזה המדינה'). קשה להם להשלים עם בחירת ההשגחה בבנימין זאב הרצל, ליזום את הרעיון הציוני שעיקרו מימוש חזון הנביאים. אבל מי יהין להילחם בהשגחה העליונה, שהעבירה, לנוכח אוזלת היד של אלה שפסקו ש"חיינו אלפיים שנה בלי מדינה ונחיה עוד אלפיים שנה בלעדיה" – את משימת התקומה והתחייה הלאומיות לידי אלה שמרדו באמירות נואלות מסוג זה והעדיפו (ואולי מעדיפים עדיין?...) את חיי הניוון בגולה? מסתבר שיש שנלחמים. כל מי שעיני בשר לו רואה, גם מבלי להבין בכבשי דרחמנא, שמשמים מסייעים לעם ישראל. אבל רק גדול כהגר"א מווילנה (שהחזון אי"ש זצ"ל הישווה אותו לדרגתם של משה רבינו, רבי יהודה הנשיא, רב אשי והרמב"ם), העז לחשוף בפני תלמידיו סודות שמאחורי הפרגוד: שני מועדי גאולה צפויים בא"י, ושניהם בחודש אייר: ב-20 לעומר (ה' באייר, יום הכרזת העצמאות) וב-42 לעומר (כ"ז באייר, ערב יום שיחרור ירושלים). ניתן לשער שאילו חי בזמננו הגר"א, שכל כך השתוקק לבנין הארץ וגאולתה, ודאי היה נוהג ממש בדרכו של האדמו"ר מסדיגורא.
