אל תבכי ירושלים. זה לא שאת לא מעניינת את תלמידי ישראל את פשוט קצת זקנה בשבילם. כבדה ומהורהרת ובלי לפגוע גם לא כל כך זורמת. אילו היית משילה כמה אלפי שנים מדמותך, מחמצנת את שערייך, מקעקעת את קירותיך ובמקום שמות תנכי"ם מדיפי ריח נפטלין כ'אבן מעמסה', 'מקדשים' ו'חפצי בה' הייתה פשוט הולכת על 'ביונסה', 'סטטיק' או 'ג'סטין' ומחליפה את המגן דוד הארכאי שלך בספינר או לפחות פותחת בלוג או מנסה לדחוס את גופך ואישיותך לאינסטוש אז עומדות היו רגליהם בשערייך ירושלים.. אל תבכי ירושלים. זה לא שאת לא מעניינת את הוריהם של תלמידי ישראל את פשוט עמוקה מידי. היסטורית. מייחסת יותר מידי משמעות לדברים שיוצאים ונכנסים לך לפה. את מאנית דפרסיבית. סכיזופרנית. מסוכסכת עם עצמך. שומעת קולות. דרמה קווין אמיתית. בלתי צפויה. מדוכדכת וחיה את עברך. אילו היית מגניבה ורואה עולם, קוסמופוליטית עם חנויות ורשתות בעלי שמות קליטים וקצרים כמו AM PM ולא כופה את עצמך בשבתות וימים טובים אז עומדות היו רגליהם בשערייך ירושלים. אל תבכי ירושלים זה לא שאת לא מעניינת את אזרחי מדינת תל אביב את פשוט מלאה סודות ושכבות, צלקות נפשיות ומלחמות. קמטים אזוב עופרת ודם. אילו היית ירוקה וסביבתית עם פחות ילדים ותינוקות ויותר אופניים וג'יפים, כלבים חתולים וראות ירוקות אילו היית נוטפת פחות צ'ולנט של ליל שישי וריחות גלותיים של מאכלים יהודיים, קוגל, הערינג וקרטופלך ויותר סושי וקינואה טבעוניים אז עומדות היו רגליהם בשערייך ירושלים. אל תבכי ירושלים שיופייך כבר מאחור וזיכרונותיך הקסומים על עברך המפואר מעלים אבק בקרן זווית זה לא שאת לא מעניינת אותנו כי ממך באנו ואלייך נברח את פשוט ספוגה מידי ביהודים ובהרים. בזיתים ואבנים. ואנחנו? בסך הכול חפשנו לנקות את הראש בהכול כלול. עם ים זהוב, שמש טרופית ומאכלים מזויפים שטובעים בצבע מאכל. רצינו לנשום. ללכת לאיבוד. לשחות לעבר החידלון. אילו רק היית פחות מזכירה לנו שאנחנו שונים. אחרים. נצחיים. כל כך בודדים. אז עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים. אילו רק היית כל מה שאנחנו לא יכולים ויודעים שאסור לנו. כמו העיר האסורה הזו שאנחנו יודעים שהקשר איתה יהרוג אותנו. כי הוא כבר הרג בעבר ואין חדש תחת השמש. אילו רק היית ברלין.
