מליאת הכנסת דחתה אתמול את הצעת החוק של ח"כ מיקי רוזנטל שקובעת כי נבחר ציבור שהורשע בעבירת שוחד לא יוכל לכהן לעולם בתפקידים ח"כ, שר או חבר מועצה מקומית. אני סבור כי טוב עשו חברי הכנסת שדחו את הצעת החוק. לא משום שעבירת שוחד איננה חמורה. עבירות שוחד ושחיתות הן מכת מדינה שצריך למצוא את הדרך לבער. אך לא זו הדרך. בתנ"ך ובחז"ל מצוות התשובה תופסת מקום מאוד מרכזי בחייו של היהודי הפרטי וכל שכן אצל האומה בכללותה. היהדות מאמינה בכוחה של התשובה ובכוחו של האדם לתקן את דרכיו ולמחוק את עוונותיו ואף את עונשו. ומצד שני, חזרה בתשובה לא מוחקת את העונש בדיני אדם אלא רק בדיני שמיים. ההלכה אף קובעת שאדם שחטא במזיד מאבד את אמינותו ואת מעמדו. לדוגמה, כהן שנשא גרושה או שנטמא בכוונה למת, אסור בנשיאת כפיים אפילו אם גירש את האשה שאסורה ואף אם החליט להפסיק להיטמא למתים. אך לא מדובר בפסילה לכל החיים. אם האדם יעשה תשובה מיוחדת ויוכיח לציבור שחזר בתשובה באמת ובתמים, הוא ישוב למעמדו ולתפקידו. האם עונש ''פסילה לכל החיים'' במקום פסילה לשבע שנים יסייע בהרתעה ובהרחקת חברי כנסת מעבריינות שלטונית? לא מסתבר. האם העונש יסייע לשקם את מעשי העבריין? גם כאן מסתבר שהתשובה שלילית. גם הרחקה של שבע שנים היא הרחקה מוזרה שלא ברורה התועלת שלה. מה אמור לקרות בשבע השנים הללו? האם במהלך השנים הללו האדם בהכרח חזר בתשובה ותיקן את מעשיו? אולי כן ואולי לא. כיוון שהצעת החוק עוסקת בנבחרי ציבור שנבחרים בהליך דמוקרטי, נראה כי זכותו של הציבור לשפוט האם להאמין שחבר הכנסת המורשע שב בתשובה או לא. חלק מרכזי בביעור נגע השחיתות טמון בהרתעה. ההרתעה מגיעה בין היתר באמצעות מערכות האכיפה והשפיטה. אך לא די בהן. בעשרת ימי תשובה אנו מוסיפים מזמור תהילים בתפילת שחרית. "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'... כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.". איך הסליחה גורמת ליראה? דווקא כשהאדם יודע שניתנת לו האפשרות לתקן את חטאיו ולחזור למצבו הקודם לפני החטא – הוא ירא ונזהר לא לחטוא שנית. שערי תשובה לא ננעלו. ראוי שנידבק בדרכיו של בורא עולם, ולא ננעל בפני איש או אישה את דלת התשובה.
