1. לא קיבוץ כפר עציון שחידש את ההתיישבות היהודית בגוש עציון ב-27 בספטמבר 1967, ולא ליל הסדר המפורסם במלון פארק בחברון באביב 1968, ייסדו את מפעל ההתיישבות מעבר לקו הירוק, לפני יובל שנים. לא הרב חנן פורת ולא הרב לווינגר, זכר צדיקים לברכה, היו חוד החנית של מפעל ההתנחלות ההיסטורי. הראשונים שפרצו מעבר לקווי אושוויץ, היו דווקא קיבוצניקים סוציאליסטים שמאלניים, שהיו לפורצי דרך ומסמני כיוון, כשהקימו את היישוב הראשון מעבר לקו הירוק – קיבוץ מרום גולן, ממש השבוע לפני 50 שנה ב-14 ביולי 1967 (ו' בתמוז תשכ"ז), חמישה שבועות אחר גירוש הסורים מן 'הרמה הסורית'. 2. גיבורי הסיפור שלא סוּפָּר, היו קומץ של צעירים וצעירות נלהבים, כמעט נערים, ממשקי תנועת הקיבוץ המאוחד – הזרוע המיישבת של מפלגת השמאל אחדות העבודה. למרות הסוציאליזם שדגלה בו, היא קידשה מדיניות של אף שעל. ארץ ישראל לעם ישראל. היה פעם שמאל כזה. היה זה שמאל קונסטרוקטיבי, שמילא את שורות הפלמ"ח ושפך דמו (עם אחרים) למען תקומת המדינה. השמאל הזה נמצא ימינה מן המקום שבו נמצא הליכוד היום. אולי הבית היהודי מקביל לו. השמאל הזה צמח עם אהבת מולדת נטולת פשרות (בימים שבהם היתה ארץ ישראל מולדת, ולא נדל"ן), במפלגת אחדות העבודה, שבראשה עמדו לימים יגאל אלון מצביא הפלמ"ח ובעל תפיסת עולם יהודית לאומית עמוקה, ויצחק טבנקין, שהיה בזמנם יותר ימין מאשר בנימין נתניהו כיום. משורותיה הגיעו רבים ממייסדי תנועת א"י השלימה. 3. מפלגת אחדות העבודה, נוסדה כמפלגה ציונית סוציאליסטית כבר ב-1919, ובראשה עמדו בן גוריון וברל כצנלסון. המפלגה הושתתה על אידאולוגיה שמאלית, סוציאליסטית, הומנית ויהודית, אך לא מרקסיסטית, וכונתה ברוח האיזמים של הימים ההם: 'קונסטרוקטיביזם מהפכני'. לימים פרשו ב"ג וברל וייסדו את מפא"י, שהיתה פחות 'אקטיביסטית' מן השמאל שמשמאלה. ימים אחרים. מתוך המפלגה האקטיביסטית בכל הנוגע לשלימות הארץ, קמה התנועה המיישבת הקיבוץ המאוחד, שפיזרה קיבוצים בכל רחבי הארץ. בקיבוציה צמחו ראשוני מרום גולן - יהודה הראל, לימים חבר כנסת בסיעת 'הדרך השלישית' (ז"ל) ורעייתו ציפי, גרשון מינרט מקיבוץ בית השיטה וחלוצים נוספים עזי נפש ודמיון, שהתנחלו על דעת עצמם ביום ו', ו' בתמוז, בליבו של הגולן, מול קונייטרה, במיבניו הבזלתיים של מחנה צבאי סורי נטוש, במחצית הדרך בין החרמון למעיינות חמת גדר. 4. השלטונות לא ידעו דבר. הצבא ששלט בגולן הופתע, אך העלים עין. תנועת הקיבוה"מ סיפקה בחשאי עזרה. אך עדיין לא נמצא מי שיממן לחלוצים הללו באורח שוטף ימי עבודה ויזרים תקציבים ראשוניים לציוד ולהוצאות חיוניות. כאן נכנס לתמונה אדם אחד שחולל היסטוריה. הוא סיפק למתיישבים את כל החיוני להם, ופעל למענם מאחורי הקלעים. למשל, 'המציא' להם תעסוקות שבגינן יוכלו לקבל שכר מן הסוכנות, למשל איסוף הבהמות – בקר, סוסים וחמורים – שהסתובבו רעבים ונטולי בעלים ברחבי הגולן והיוו בעיה תברואתית חמורה, ועוד כיוצא באלה. שמו של האיש שמאחורי ראשית ההתיישבות בגולן, ולימים מאחורי היישובים הנוספים שקמו אחרי מרום גולן טיפין טיפין: קיבוץ מבוא חמה, גם הוא של הקיבה"מ (ינואר 1968) ורמת מגשימים הדתי (שהוקם בידי הפוהמ"ז בשנת 1968), נעלם למרבה הצער מן התודעה. זהו מאיר שמיר, שהיה אז ראש חבל הגליל במחלקת ההתיישבות של הסוה"י. הוא זה שבעצם שינה את פני ההיסטוריה, אף ששמו נשכח. 5. עדות אישית: על חלקו השקט, כמעט בשיטת ה'שו-שו', של מאיר שמיר בהקמת וביסוס ההתיישבות בגולן, עמדתי מקרוב כשהייתי אז עיתונאי צעיר באזור הצפון. עקבתי אחר פעילותו הבלתי נלאית, מלווה בשמחת המעשה הציוני, מן הצריף הרעוע שבמיתחם חבל הגליל בצפת, לטובת יישוב הגולן, והכל מתוך תפיסה מפא"י'ניקית שרווחה אז: קודם עושים ואחר כך מקבלים אישורים. חשובים המעשים, לא הדיבורים. לא המדרש עיקר. מאיר שמיר היה אדם לאומי, מפא"י'ניק מן הסוג הישן, בעל נשמה יהודית, גם אם נהג להגיע אל בית הכנסת השכונתי בצפת עיר מגוריו רק בימים הנוראים. הוא נולד בשם מייטשו שטיינמץ בסיגט שבטרנסילבניה, ב-1929. בשנת 1944 הצטרף לתנועת 'הנוער הציוני' החלוצית, וב-1946 העפיל עם עליית הנוער באוניית המעפילים 'רפיח', שמעפיליה נלכדו בידי הבריטים ונכלאו בקפריסין. ב-1947 הגיע ארצה. מאז לא חדל לעסוק בענייני התיישבות. תרומתו ליישוב הגולן הוכרה בשנת 1975, כשממשלת גולדה מאיר מינתה אותו לשמש מתאם ההתיישבות בגולן. לימים התמנה למנהל מינהל מקרקעי ישראל למנכ"ל משרד החקלאות. 6. חלוצי מרום גולן ומאיר שמיר, הם פורצי הדרך ומחוללי ההשראה למפעל ההתיישבות הענק שקם בעקבותיהם. עכשיו, במלאות 50 שנה לראשון יישובי הגולן וראשון ההתנחלויות בכלל, ראוי זיכרו המבורך של אבי ההתיישבות בגולן, ובעצם בארץ כולה, מאיר שמיר ז"ל, לציון מכובד בארץ הגולן.
