המפגינים במוצ"ש משך 41 שבועות בפתח-תקווה לא מחפשים צדק ומשפט בחקירות נגד נתניהו, רוצים את ראשו של נתניהו. אם ההפגנות ייתקלו בחומת מגן נחושה של שוטרים, וייפצעו משתתפי המחאה, זה ישרת את מטרת ההפגנה. יותר אלים, יותר פרסום, יותר אמפתיה ציבורית-תקשורתית. הייתה לכך התחלה צנועה עם שני המעוכבים, אבל לא מספיק כדי לעורר מהומות, לתפוס כותרות, ולקבוע סדר יום לאומי. לא מדובר במחאה אזרחית תמימה ונקיית המצפון. אף אחד מהמפגינים לא נפגע בזכויותיו. זו התגרות לוחמנית פוליטית ואידיאולוגית על מנת להוציא את המערכת השלטונית המאופקת מדעתה, להשחיר את פני הממשלה הנבחרת וזה שעומד בראשה, לזרוע קצת אנדרלמוסיה, ולגרום לזעזוע פוליטי שיביא לקריסת שלטון הליכוד - והחוק. המטרה היא שתגרום תסיסה ברחובות לתסיסה ברשתות ועד למשבר פוליטי. הפעילו את המתכון הזה ללא הצלחה מיוחדת ב-2011, ושוב עתה. למי שרוממות זכויות אדם ואזרח בגרונו, רובצות אנרכיה ומרדנות בלבו. המפגינים עוטפים את המחאה בשיח של דמוקרטיה וזכויות אזרח, בשם חופש ביטוי וחופש התארגנות, בניסיון להשחיל את יצר הבלגן דרך החור של חרויות הפרט. כך פועל השמאל הבינלאומי, בוודאי בארה"ב השסועה, תוך שהשמאל הישראלי מקדם מאבק רחוב צעקני, מתריס וטורדני. השחקנים הראשיים תובעים זכויות אבל לא לתושבי פתח-תקווה המשוועים לשקט ומנוחת הנפש. יש להכיר באמת בזכויות הפרט ככל שלא פוגעים בזכויות של אחרים. זו מתכונת קלאסית של ליברליזם מערבי, וגם דרכה של תורה. השמאל לא רלוונטי לשמאל הישראלי הצטברו טונות של תסכול וזעם נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והליכוד. כוחות התקשורת והאליטות המשפטיות עושים עבודה מאומצת לקעקע את הממשלה ותכניותיה וגם לרדוף את מנהיגי השלטון. אולם כשלו כל המאמצים ליירט (פוליטית) את נתניהו ולהשבית את חגיגת הימין. בקיצור, העַם עִם הליכוד. השיטה הדמוקרטית הַתקינה והחוקתית בכל העולם מאפשרת לאזרחי המדינה לבחור את נציגיהם לשמש ראשי השלטון. כאשר המובסים לא מוכנים להשלים עם דין הבוחר, הם עלולים להשתלח על רשות הרבים ולדרוס אזרחים תמימים בעיר. לכן השמאל הרדיקלי בישראל מנהל קמפיין של חתרנות פוליטית נגד הסדר הציבורי והפוליטי. הוא מפגין בקולי קולות רעשניים, מפריע לחיי התושבים, מפר פסיקת בג"ץ ומדביק דמגוגית תווית של תומכי שחיתות על מחנה שלם. השמאל לא נרתע על ידי נימוס חברתי ואזרחות אחראית. המכונה שלטון החוק גם מספיק גמיש כדי לסייע למתנגדיו. השמאל מנהל בשארית כוחותיו המתנוונים את מלחמת האור נגד כוחות החושך. בצעד כמעט נואש נאלץ השמאל לצאת לקמפיין ביזרי, נגד פקיד רם דרג, איש ישר ומקצועי, כאשר הולך ואוזל נשק המאבק. מנדלבליט שלא עוול בכפו מצא עצמו קרבן מול אוסף של שונאי נתניהו. השמאל בארץ הפך מזמן ללא-רלוונטי. יודע לזעוק חמס, לסתום פיות, להשמיץ המדינה, להכתים את הממשלה ולבזות את ראש הממשלה. אבל שום דבר לא עוזר והוא מפסיד סדרתי בבחירות לכנסת, מאוכזב מהעם. העם הורג את השמאל בקלפי, אבל בפרפורי גסיסה השמאל עוד לא מוכן למות.
