אני מרגיש שאנחנו, ציבור המתיישבים, חייבים תודה לגב' מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון. בסירובה לאפשר לשופט העליון להשתתף באירוע הממלכתי המציין 50 שנות התיישבות בהשתתפות ראש הממשלה ונשיא המדינה, מסירה בעצם את האצטלה המזויפת של נשיאי העליון שהם לכאורה "ניטרליים" בנושאים פוליטיים וכל החלטותיהם מטרתן אך ורק על מנת לשמור על החוק. סירובה לייצוג במעמד ממלכתי בגוש עציון, חבל ארץ שנמצא הכי הרבה בקונצנזוס, מקום ששבו אליו בניו לאחר שגורשו במלחמת השחרור, מגלה בדיוק מה דעתם של שופטי בימה"ש העליון על מפעל ההתיישבות. כל פסיקותיהם נגועות במניעים פוליטיים ולא פלא שבאופן שיטתי לאורך השנים, הם פסקו תמיד כנגד כל דבר הקשור להתפתחות הישובים ונקטו באמות מידה שונות כאשר מדובר בהתיישבות. לדוגמא, אם בארץ אדם טוען לבעלות במקום שכבר בנוי, ללא ספק פסק הדין יהיה שצריך לפצות אותו ואילו כאשר מדובר ביו"ש גם אם אין טוען לבעלות על הקרקע פס"ד יהיה לפנות את השכונה. הגדילו לעשות בגירוש מגוש קטיף, שם נעלמו לפתע כל רמיסת זכויות האזרח של המתיישבים. לא אתפלא אם לפתע נמצא את השופטת נאור מכהנת כנשיאת הקרן החדשה או גוף שמאלני אחר, כפי שהיה עם המשפטנית טליה ששון שהנפיקה דוח קטלני על ההתיישבות. לכאורה, דוח מקצועי נטו ואח"כ התברר שהיא מועמדת ברשימת מר"ץ וכיום היא נשיאת הקרן החדשה לישראל. פשוט נמאס מנשף המסכות של אבירי שלטון החוק שמתחפשים לשומרי החוק אך מחילים את האג'נדה השמאלנית שלהם בכל פסקי הדין שלהם ומנסים להצר ככל האפשר את צעדיה של ההתיישבות ביהודה ושומרון. העם אמר את דברו פעם אחר פעם בבחירות שהוא רוצה ומעוניין בהמשך מפעל ההתיישבות ההיסטורי שמבטא את שיבת עם ישראל לארצו. מפעל זה ימשיך וישגשג למרות ה'מקלות בגלגלים' של המאפייה המשפטית השולטת במדינה.
