ישבו אם ובתה ליד דוכן ארבעת המינים.

המבט של הילדה תקוע בשמיים, האם מנסה ללכוד עם עיניה העייפות והנבולות את העוברים והשבים.

אדם אחד בלבוש מהודר יצא מג'יפ של BMW, התעלם מהאמא, התעלם גם מהבת וניגש בעיניים נוצצות לעבר הדוכן המהודר:

"תן לי את האתרוג היפה ביותר שלך!" ציווה על המוכר.

"וגם את הלולב וההדסים והערבות. הכי מהודר!"

המוכר, נער צעיר, הסתכל אליו ושאל:

"יש לי אתרוג מהדרין מן המהדרין, מרן החזון איש זצ"ל, 200 ש"ח. עם הפיטם בולט במיוחד למעלה. הדסים 50 ש"ח. ערבות 15 ש"ח ולולב 100 ש"ח. עם הקויישלעך ואריזת וואקום, נעשה לך את זה ב420 ש"ח".

רק במקום לשמוח על המחיר נראה שהבן אדם המהודר כמעט נפגע:

"אל תעשה לי מחיר! אני לא צריך שתעשה לי מחיר! אני בכוונה רוצה לקנות בהידור מצווה! לא צריך מחיר. תגיד בדיוק כמה עולה" אמר ושלף במהירות שלושה שטרות אדומים של מאתיים.

בכל אותו הזמן הזה, האמא הסתכלה וניסתה ללכוד את מבטו של הבן אדם שגופו ונשמתו נתעטפו בדבקות ובקדושת החג. כלום. שום דבר. נראה שהוא אפילו לא הבחין בקיומם.

"בבקשה" אמר לו המוכר: "הנה הסט שלך. חג שמח!".

"חג שמח לך ולכל עם ישראל" אמר הבן אדם, לקח את הסט ונבלע לתוך ג'יפ הBMW  שלו. 
*
בחיי שאני מנסה להתחבר לעניין הידור המצווה, אבל בכל פעם שאני נתקל בהומלס או אדם מסכן שתהיה הסיבה שאתה תהיה, הגיע למצב שהוא צריך לקבל נדבות ולדרוך על שאריות הכבוד העצמי שעוד נשארו לו, אני מהרהר בשקט וחושב האם יכול להיות, שאולי, אלוהים יושב בשמיים וחושב לעצמו:

"תעשו לי טובה עם כל הידורי המצווה שלכם. ומבחינתי תקנו לולב ואתרוג שרק יהיו ראויים לברכה ואת שאר הכסף שרציתם להשקיע, תשימו כבר לצדקה. כדי שגם לעניים ולנדכאים. גם לחוליה החלשה של העם שלי, יהיה חג שמח!"

ועד שאתה כבר בטוח שהיה לך חג נפלא שספוג במשפחתיות חמימה, אומרת לך השכנה בת ה85 שבמקרה פגשה בך וביקשה להצטרף להבדלה ואתה שואל מתוך נימוס איפה היא הייתה בחג:

"הייתי כל החג בבית שלי. לבד".

ואתה מבין שלפעמים, במקום להמשיך לבלבל את השכל על אורות גבוהים, אושפיזין וחידושים, כל מה שצריך בעולם הזה זה פשוט להגדיל קצת ראש ולצאת מד' אמות ולשאול את הגברת השכנה הזקנה:

"תגידי, יש לך איפה להיות בחג?"

והפכת לה את העולם.

וגם עשית שמחה גדולה בשמיים!