זה קרה בראשית השנה - אמילי עמרוסי, פובליציסטית רבת תהילה, כתבה טור דיעה ובו ירדה על כל מי שקופץ לנוכח שימוש במילה "פלשתינים" כי אין דבר כזה. טרחנים!! היא הטיחה בנו. אמילי נשמה טהורה, אחותנו הגיבורה מהמון בחינות, השנה הגיעה לסיומה, הגמר הטוב (אנו מקווים) כבר כאן, ואני נסחפת עם גודל השעה ומודה קבל עם ועדה: נעלבתי ממך. כן. כי מי שקופץ לנוכח שימוש במילה "פלשתינים" לא עושה זאת בשם הטרחנות אלא בשם ההישרדות. של העם שלנו. של הצדק שלנו. ואני אסביר. אם המחנה הלאומי אומר, והוא אומר, ואחד השרים אמר זאת שוב רק השבוע, כי ייהוד הגליל (או יהודה ושומרון או הנגב) אינה אפלייה אלא היא ציונות, אז יש הרבה אנשים שקופצים. את יודעת שלא נולדתי כאן, ובאימפרייה מעבר לים שממנה אני עליתי, כמו ברוב העולם המערבי, ייהוד נחשב בן-דוד קרוב של הקו-קלקס-קלאן בדרום ארה”ב או של האפרטהייד בדרום אפריקה. כי לא הסברנו אחרת. ולכן הציונות ניצבת בפרשת דרכים מוזרה: נוותר על הייהוד (כפי שנתניהו כנראה מעדיף לעשות)? או נוותר על הצדק? לכאורה בחירה בלתי אפשרית, כמו בסרט “בחירתה של סופי”. והרי מי כמוך יודעת שאי אפשר להשיב לטענה הזאת בנימוק אלוקי. כי רוב התרבויות שמתקוממות על ייהוד, אינן תרבויות אלוקיות. לפחות לא בדור שלנו. אז אמילי – איך משיבים לטענה הזאת? איך משיבים למיליונים הרבים, לסטודנטים שהם דור העתיד בעולם שלנו, לכל מי שמאמין שאנחנו כאן חבורה של גזענים -- ולא מעוניין לשמוע על רש”י הראשון? מסבירים על צדק. וכדי לעשות זאת, צריך להסביר, כן, על מהותם של ה”פלשתינים”. צריך להסביר, ש-100% מה”פלשתינים” (מאה אחוזים!!) הם בני האומה הערבית העתיקה שאותו אנו מכבדים ומוקירים, היות שהעם הערבי הזה העניק לעולם למשל את האלגברה. ומסבירים, שלאומה הערבית העתיקה והמכובדת הזאת אין מדינה אחת (כמו סין למשל, מדינתו של העם הסיני העתיק) אלא יש לה 20 מדינות. יותר מכל אומה אחרת בעולם. ומסבירים, שאין לפלשתינים לא שפה ולא מוצא ולא דת שמבדיל אותם, מיתר בני העם הערבי העתיק . ומסבירים שכאשר הובסה האימפריה העותומנית כאן במזרח התיכון, לא רק העם היהודי קיבל מכך את מבוקשו. אדרבא, העם הערבי קיבל מהקהילה הבינלאומית באותה הזדמנות באמת חגיגית, הרבה מאד מדינות לצורך הגדרתו העצמית - באותו מהלך ובאותה תקופה, שהעם היהודי קיבל מדינה אחת קטנה. כשהעם שלנו, חסרת המולדת, קיבל את ארץ ישראל הקטנה והצפופה, העם הערבי קיבל במתנה וללא דם מדינות חדשות שלא היו קיימות עד אז, שכיום נקראות סוריה, ולבנון, ועיראק, וירדן, וערב הסעודית, ותימן, ובחריין, וקטאר, ועוד. ומסבירים שאמנם העם היהודי היה בארץ ישראל מיעוט לעומת ערביי ארץ ישראל, אבל הרי העם היהודי היה מיעוט בכל העולם, לא רק כאן. לפי ההגיון הזה, אי אפשר היה להקים ליהודים מולדת בשום מקום אף פעם. ולכן הקהילה הבינלאומית הכירה גם הכירה בזכות היהודית במולדת אחת. והאחרונים שיכולים להתלונן על כך הם בני האומה הערבית – הפלשתינים בכלל זה – שקיבלו באותה הזדמנות לא ארץ אחת אלא ארצות רחבות-ידיים רבות. לכן נעלבתי אמילי, נשמה. כי את כל הנ”ל לא היית צריך להפסיק ולגדוע ולומר שזאת טרחנות. בדיוק ההפך - את כל הנ”ל, הדברים שלא נאמרים, הדברים הצודקים וההגיוניים שבדיוק אותם מבקשי נפשנו מנסים להשתיק, צריך לעודד ולהסביר לכל דיפלומט, לכל סטודנט ולכל חניך בתנועות הנוער- מבני עקיבא ועד לשומר הצעיר. ומי שמנסה לדאוג שכך יהיה, נתקל, האמיני לי, בכל כך הרבה קשיים שהוא ממש לא צריך בנוסף לכל צרותיו סטירת לחי מאמילי עמרוסי! על צדקת דרכנו לא נגן בנימוק הטוב ביותר שיש ברשותנו? על כך נעלבתי, אמילי אחותי. רק על זה. תעזרי לנו – אל תתקפי אותנו. שלך מאז ולתמיד
