שמירת העיניים לפני שבוע נסעתי באוטובוס בין-עירוני בקו שמשרת בעיקר אוכלוסיה חרדית. במשך הנסיעה עברה נציגה של חברת התחבורה בין הנוסעים, והציגה לכל נוסע שאלון קצר על מידת השימוש שלו בקווי החברה. כשהיא הגיעה לאברך החרדי שישב לידי, הוא ענה בפירוט לכל שאלותיה, אך לא הפנה אליה את פניו אפילו פעם אחת. בהתחלה זה נראה לי קצת מוזר, אך במחשבה שניה הצדקתי ואף הערכתי אותו. הוא לא התעלם, לא זילזל, שיתף פעולה וענה על השאלות, אבל שמר על זכותו לשמור על עיניו. כדאי שכל החברה הישראלית תלמד קצת ממנו. נזכרתי בסיפור הזה כשראיתי את תמונתו של הזמר עם המסקינטייפ השחור על עיניו. גם כאן נרתעתי מכך בתחילה, אך בניגוד לסיפור הקודם הרתיעה נשארה גם במחשבה שניה. אז מה באמת ההבדל? דע את מקומך יש הבדל גדול בין התנהגות של אדם פרטי, לבין התנהגות בציבור וכלפי ציבור. אדם המופיע בפני קהל צריך לקחת יותר אחריות על דבריו ומעשיו, ועל התוצאות העלולות לצמוח מהם. במקום לחכות שתיווצר סערה, ואז לפרסם הבהרה ש"הזמר מכבד נשים, ואין לייחס לפעולתו משמעויות אחרות", עדיף לחשוב מראש על כך שלמעשה מסוג זה תיוחסנה משמעויות אחרות. הרי ניתן היה להעריך שנשים רבות תיפגענה מהאקט הזה. תשאלו: מה פוגע בזה? האמת שגם אני לא לגמרי מבין. ברור הרי שהזמר לא עושה זאת כי אינו מכבד נשים, או שהנשים לא מוצאות חן בעיניו. אבל בתוך עמנו אנו יושבים, ובמציאות נשים רבות, טובות וצדיקות וצנועות, נפגעות מפעולות מסוג זה. אז בשביל מה להיכנס לזה? תורת חיים אבל גם אם נחליט להתעלם מזה, יש כאן בעיה הרבה יותר גדולה. המסר שמעשה כזה מעביר הוא בפשטות: דתי זה מוזר. מי שרוצה להקפיד על ההלכה צריך להיות אדם שאינו מן הישוב, ולעשות מעשים חריגים ומשונים. בעיני זה מסר חמור מאוד. התורה היא תורת חיים, תורה שמבססת חברה שמחה, נורמלית, משוחררת ונעימה, תורה שדרכיה דרכי נועם. עשיית מעשה המשדר את ההיפך הגמור, בהקשר ציבורי שבוודאי יתפרסם ויופץ, זה ממש חילול השם. זה כמובן לא סותר כלל את ההקפדה על שמירת ההלכה, במיוחד בנושא הצניעות. דווקא מי שמעוניין ביחסים חברתיים נעימים ונורמליים, חייב להקפיד הקפדה יתרה שלא תיווצר קלות ראש, ושהגבולות יישמרו בכל הרצינות. אבל גם את זה צריך לעשות בנעימות ובחן, ולא בדרכים משונות וצורמות. ומה עם שמירת העיניים? יש אפשרויות סימפטיות יותר. אפשר לשים משקפיים כהות, אפשר לשנות קצת את זווית הישיבה. הרבה דרכים למקום, אבל כולן דרכי נועם.
