הופתעתי הבוקר לראות מאמר של חברי הרב מאיר גולדמינץ שמסביר שצריך להרים גבוהה את הדגל "שזכותנו המלאה לבנות ולהקים ישובים על קרקע פלסטינית פרטית" יתרה מכך הרב מאיר מזהיר כי אם לא נעשה כך "נפסיד את המערכה כולה".

עמדתי משתומם כנגד המאמר. האם מי שכתב אותו מבין במאבקים ציבוריים וב"דעת קהל"? לאן נעלמה הדרכת חז"ל שכשם שמצווה לומר דבר המשמעות כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע?

האם העמידה האיתנה על ה"זכות לגנוב" תחזק את ההתיישבות? האם יותר ישראלים יתמכו בהתיישבות שאומרת "מותר לגנוב"? לא שהרב מאיר סובר ש"מותר לגנוב" חס ושלום.

הוא סובר שאין לגויים חלק בארץ. אבל את הפלפול הלמדני שלו הציבור כבר לא ישמע. הציבור ישאר עם הדגל "מותר לבנות על קרקע פלסטינית פרטית".

אם זה הדגל שאותו הוא מבקש להרים הציבור מבין שבעיניו מותר לגנוב לערבי! הפלפולים של "מי מכר לערבי את האדמה" לא ישמעו כי האוזניים נאטמו כבר.

מה שמדהים אותי יותר מכל היא שהכותב מכיר את המציאות ויודע כי לא מדובר בגזל. אין מדובר בבעלות פרטית אלא רק אחיזת עיניים של המערכת המשפטית שנוקטת איפה ואיפה כאשר ליהודי יש יחס אחד ולערבי יחס אחר. הכותב גם מסביר את הדברים בצורה יפה במאמר.

אך אני לא מצליח להבין מדוע הוא מתעקש להכריז "מותר לנו לגנוב"? האם לא ברור שמאמר כזה מעורר סלידה אצל רוב אזרחי ישראל וממית אסון על הסיכויים של 4000 המשפחות שבג"צ נחוש להחריב את ביתם באשמת היותם יהודים? (בטענת הגזלנות).

הדבר דומה למאמר של יהודי שחי בתוך הנוצרים באירופה בתקופה בה "עלילת דם" רודפת "עלילת דם" והוא יכתוב מאמר ויפרסם אותו בתקשורת על "גוי שעובד ע"ז חייב מיתה" וגם יטען שצריך להרים דגל זה בכל הכח.

בכוונה לא התייחסתי לגופם של דברים למרות שגם בהם אני לא מסכים לחלוטין. אך תמה אני היכן התבונה? היכן הבנת המציאות? מדוע להרים דגל שמסכן את עתידנו בארץ?