לא מזמן יצא לאור ספר קינות על "תוגת השמאל", אבל אני בא לבכות את תוגת הימין. נתחיל בשדרות רוטשילד. אלפים מפגינים שם במוצאי שבתות, אבל גם מי שחושב שנתניהו צריך ללכת הביתה, לשם - לא ילך, מפני שהקריאה להתפטרותו היוצאת מן המקום הזה היא שקרית, צבועה ורצופת כוונות רעות. היא מציגה לעם תמונה מעוותת של החיים בישראל כקשים ורעים, כאשר במציאות החיים בארץ טובים מאוד: תוחלת חיים מן הארוכות, סל-תרופות מן הנדיבים, רפואה שמושכת אליה חולים מכל הארצות, מטבע מן החזקים בעולם, אבטלה נמוכה, רזרבות שיא במטבע חוץ. ישראל היא מעצמת היי-טק עולמית, יצרנית ויצואנית נשק מן הגדולות בעולם, וכמה מן ההמצאות שלה הן כשל מעצמת-על. אשר לרמת החיים של אזרחיה, די להציץ בהמוני היוצאים ובאים בשערי נמלי התעופה. מי שמנסה לצייר מדינה כזאת ככישלון, משקר. הצביעות בשדרות רוטשילד נוטפת אפילו מן הסיסמאות נגד השחיתות הציבורית שאכן קיימת, ועוד איך - אך מי הם המאשימים? אנשי השמאל שהשחיתו את מערכות השלטון בישראל למן היום הראשון, ואף אחד מצדיקיהם לא מחה ולא הפגין. כוונתם המוצהרת להביא להעמדתו לדין של נתניהו אף היא רק אמצעי, והמטרה היא להפיל את שלטון הימין. גם ההוקעה המוסרנית של הסיגרים והשמפניות היא אך מסך עשן על ערוותם האידיאולוגית: וכי עם מה יתייצבו בפני הקהל – עם "השלום" המסמורטט והמדמם שלהם? ואולי עם המדינה הפלסטינית ההולכת ונעלמת מן האופק? לא, לאיש ימין אין מה לחפש בשדרות רוטשילד. ראו כמה שוחרי מוסר מן המחנה הלאומי, שלרוטשילד לא יכלו ללכת בגלל הריח הרע שעלה משם, חיפשו ומצאו להם את ככר ציון בירושלים. אבל גם לשם הגיעו מעטים בלבד, כי מחאה נגד שחיתות ובעד כל הדברים הטובים ללא מטרה מוגדרת היא הפגנת סרק. אלא, התקשורת העוינת ניצלה גם את ההפגנה התמימה הזאת, ע'י המצאת סיסמה כוזבת: 'הימין מצטרף לשדרות רוטשילד'. וכך, גם ההפגנה הזאת, שרצתה להיות ניטרלית, רק הביאה נזק. עוד 'כיכר'- במרכאות היתה במשרד ראש הממשלה, לשם הזמין נתניהו למעלה מעשרה רבנים ממחנה המתנחלים – לקבלת גיבוי ותמיכה מול התקפות השמאל. ביקש – וקיבל. הגיבוי הזה היה שווה לו כמה וכמה כיכרות. נותרו המוני המחנה הלאומי שלא מצאו לעצמם כיכר כלשהיא להשמיע בה את מה שבאמת מחייב את הליכתו של נתניהו הביתה: זעקת ארץ ישראל, הנעשקת בידי ראש ממשלה שקורא לעצמו "לאומי", אך מדיניותו אנטי-לאומית. לזעקה הזאת נתן ביטוי אריאל כהנא ב'מקור ראשון' ( 29.12.17 ) במאמר שכותרתו "איזה בזבוז". העובדות שהביא מוכיחות לכאורה שנתניהו לא זז מן הנוסחה הממאירה של "שתי מדינות" ואף מקדם אותה בפועל תוך הטעייה שיטתית של מפלגתו, בוחריו ובני עמו. כהנא מזכיר שטראמפ במסע הבחירות שלו "התבטא בעד בנייה בהתנחלויות", ולו המשיך נתניהו בקו הזה - "טראמפ היה מקשיב". אלא – נתניהו הוא זה ש"לא רצה", ואת מפעל הבנייה הקפיא אפוא מרצון. עובדות. לפני כשנה הודיע יחד עם ליברמן על "סיכום" לאשר 2,500 יחידות דיור ביו"ש, וביניהן 300 הדירות בבית אל שבנייתן הובטחה ולא קוימה 5 שנים. שבוע אח"כ פרסמו "סיכום" נוסף - אישור בנייה לעוד 3000 יח"ד, ומכל זה לא יצא כלום. על כך הוסיף נתניהו גזירות חדשות, שנוספו על גבי גזירות תקופת אובמה: הגבלת הבנייה לתחום קווי הבנייה הקיימים או לכל היותר בצמוד אליהם (גטו!); החלטות וועדת התכנון והבנייה רק ב-4 "פעימות" בשנה, כל 3 חודשים; התחייבות לאמריקנים שלא לפרסם מכרזי בנייה כל שנת 2017 (מה שהשאיר בנייה רק ביישובים הקטנים); מחיקה או קיצוץ "עד היסוד" של תכניות הרחבה שהוגשו; הורדת מספר ה"פעימות" מ-4 ל-3 וגם מה שהוחלט שם – לא קוים. "מפעימת ינואר לא ייושם דבר. פעימת אפריל מחזרה את פעימת ינואר. פעימת יוני מוסמסה... פעימת ספטמבר נדחתה לאוקטובר... אפילו מכרז בית אל לא יצא לדרך. בסך הכל, מתוך 5000 הבתים המובטחים החלה בנייתם של מעטים מאוד". צחי לוי בערוץ 7 (29.12.17) מוסיף: בשלושת הרבעונים של 2017 היו ביו"ש 1120 התחלות בנייה, חצי מהתקופה המקבילה אשתקד (תקופת אובמה!).לגבי אוכלוסייה יהודית של 450,000 נפש המספרים האלה משמעותם – הקפאה, בעוד רמאללה והאירופים נוגסים שיטתית באזור C, והמנהל האזרחי – קרי נתניהו – שותק. יישובים שאינם צומחים, מתנוונים, ונתניהו יודע זאת. אמנם, היישובים והמועצות קבלו מנתניהו עוד ועוד התחייבויות בזו אחר זו, אך מה הטעם לקבל צ'ק אחר צ'ק, כשלכולם אין כיסוי? שלושה כיכרות היו, ובאף אחת מהן לא נדרש נתניהו לתת דין וחשבון על הזלזול בבוחריו, על רמיסת הערכים וההחלטות של מפלגתו, על הסתרת האמת מן הציבור, ומעל לכל – על הנזק הבלתי ניתן לתיקון שגרם להתיישבות בא"י במדיניותו השלילית. נסכם: למפגיני רוטשילד אין לאחל הצלחה, מפני שאם הם ידיחו את נתניהו, יבוא במקומו אסון יותר גדול - ממשלת שמאל. ואין מה לצפות ממפגיני כיכר ציון, כי הפגנתם היתה בלתי רלוונטית. ויש להצטער על ההחמצה הגדולה של משלחת הרבנים, שלא ניצלה את ההזדמנות הנדירה לכפות חשבון נפש על מי שתעתע והתעלל בהם ובמפעלם. הרבנים בתמיכתם הבלתי מסויגת רק עודדו את נתניהו להמשיך ולפגוע בהתיישבות ביהודה ושומרון ובירושלים. כיכר אחרת, שבה ייקרא ראש הממשלה לסדר על רמיסת ההתיישבות, והעיקר: שתתייצב בה הנהגה לאומית חילופית - המחנה הלאומי לא הצליח להעמיד. וזו היום תוגתו של הימין...
