1.היה זה ראש הממשלה, האב המייסד של המדינה היהודית, שטבע את המטבע הנבואי, שמוכיח עצמו מחדש מידי יום במדינת ישראל וסביבותיה: "במזרח התיכון, מי שאינו מאמין בנסים, אינו ריאליסט". גם ב-2018, שנת השבעים למדינה, יש תוקף מוחלט לאמירה הזו. אבל נתחיל ב-1948. ערב הכרזת המדינה כינס 'הזקן' את יועציו לדיון מכריע. משה שרת, מבכירי מדינאי היישוב, התריע: "נפגשתי ב-8 במאי עם שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל, שהזהיר אותי לבל נכריז עכשיו על המדינה. אסור להתגרות בארה"ב". החרתה-החזיקה אחריו גולדה מאירסון, ששבה מפגישה עם המלך הירדני עבדאללה: "ב-11 לחודש ישבתי בעמאן עם המלך עבדאללה, ושמעתי מפיו, שלמרות הידידות, לא תהיה לו ברירה אלא להצטרף לפלישה הערבית לא"י, אם יוכרז על הקמת המדינה". גם הרמטכ"ל בפועל יגאל ידין, לא היה אופטימי: "הסיכויים להחזיק מעמד מול הפולש הם פיפטי-פיפטי". בן גוריון שמע אבל החליט אחרת. הוא היה מאמין גדול בנצח ישראל ובצור ישראל, והבין שההשגחה העליונה סיפקה לו חלון הזדמנויות נדיר. או עכשיו או לעולם לא. וכל השאר היסטוריה. 2. מאז חווה עם ישראל ניסים וניסי נסים לכל אורך הדרך. מי זוכר שהמדינה שבקושי הצליחה להתקיים כלכלית בימי הצנע והקציבה כמות מיזערית של מוצרי יסוד לאזרחיה, באמצעות תלושי מזון? מי זוכר שהמטבע הישראלי לא היה שווה את הנייר שעליו הודפס? ואילו היום מעיד סקר רשמי של אירגון מדינות ה-OECD, שאזרחי ישראל הם בין המאושרים בעולם. שביעות הרצון שלהם מהחיים בארץ היא ברמה 7, בסולם שבין 0 ל-10, והיא ממוקמת ברשימת מאושרי תבל, לפני גרמניה, בלגיה, ארה"ב, בריטניה, צרפת ועוד. מי היה מאמין שבשנת 2017 שהסתיימה השבוע, עברה ישראל – על פי ה'אקונומיסט' הלונדוני - ל'קידומת 4' מבחינה שיעורי ההכנסה לנפש – $44,019, לעומת $38,127 בשנת 2016 (ולעומת $2,529 בלבד במצרים), והגיעה לתוצר לאומי של כמעט 400 מיליארד דולר? הצמיחה הכמעט דימיונית הזו, של 4.4%, היא לא רק תוצאה של ניהול כלכלי נכון, אלא, ואולי בראש וראשונה, של חסדי שמים, או בלשון העם – ניסים. תעשיות ההייטק, הביטחוניות, התיירות, התעשיה, וכמובן הגז, הוסיפו ויוסיפו להשפיע מטובן על הכלכלה הישראלית, ועוד יגדלו כשיתחיל לפעול מאגר לווייתן. זהו באמת נתון דימיוני בהשוואה לארה"ב (2%), קנדה (2%), גרמניה (1.8%), צרפת (1.7%) ועוד, שכולן מדשדשות במקומן לעומת הזינוק המטאורי של הכלכלה הישראלית. נכון, היתה עבודה קשה והנהגה נכונה, אבל גם סיעתא דשמיא. נס כלכלי. 3. הנסים שב"ג האמין בהם מפוזרים כאן על ימין ועל שמאל. לא ניתן למנותם כאן מחמת קוצר היריעה, אך נזכיר את אחד האחרונים שבהם – בחירתו של טראמפ לנשיא ארה"ב, בניגוד לכל הסיכויים ולכל חוזי השחורות, שהזהירו שבחירת הילארי קלינטון עוד תגרום לנו להתגעגע לנשיא האנטישמי אובמה. אילו היה מישהו מנבא בימי מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, שהנשיא הבא יכיר פומבית וחגיגית בירושלים בירת ישראל, ושהוא נערך להעברת שגרירותו לירושלים, ואגב כך יחדל מהפעלת לחצים מדיניים על ישראל, ויוקיע את העיקשות הפלשתינית, ויבין סוף-סוף מי כאן בני אור ומי הם בני חושך – היינו מתייחסים אליו כאל מי שנטל סמי הזיה. אבל הלא ייאמן קם והיה. 4. הנס האחרון שעולה בקנה אחד עם השקפתו של 'הזקן' בענייני ניסים, הם האירועים באיראן. קשה להאמין שרק ביום ו' האחרון, כלומר לפני פחות משבוע, ליהגה עדיין התקשורת בקלישאות מסוג 'האיראנים על הגדר' בגולן. תוך פחות משבוע הכל התהפך: היחידות האיראניות ו-15,000 חיילי כנופיות 'משמרות המהפכה', מוזעקים מסוריה חזרה למולדת, על מנת להגן על המשטר מפני ההתקוממות האזרחית (וזאת בנוסף לשיבה הביתה ב-3,000 ארונות עץ, של ההרוגים האיראנים בזירה הסורית). ואל יהי הדבר קל בעינינו. מדובר במהפך בסדר גודל היסטורי. איראן היא המדינה היחידה שהיה לה פוטנציאל גרעיני ויכולת השמדה כוללת, שהופנו ע"י דוברי משטר ההייאתולות כנגד 'היישות הציונית'. לא פעם הם הבטיחו, ש'היישות הציונית' תחדל להתקיים. עכשיו התהפכו היוצרות. העריצות האיראנית איבדה את יציבותה, חוששת לעצם קיומה מול זעם ההמונים. ההתקוממות בטהרן, שיראז ובנותיהן, טובות לנו גם מהיבט נוסף: הפסקת ההזרמה הכספית האדירה מקופת האוצר האיראני לשימון גלגלי תעשיות הרצח של החיזבאללה והחמאס, וגם לשימון תעשיית הגרעין האיראנית. מדובר ביותר מ-100 מיליארד דולר, שהשקיעה איראן במלחמתה כנגד ישראל, וביישום חזון יצירת 'הסהר השיעי' שיכתר את ישראל מצפון ויתפרס מאיראן לסוריה ומשם ללבנון ולים התיכון. אף שתוצאות המרי ברחובות ערי איראן עדיין אינן ברורות, נראה כי מה שהיה כבר לא יהיה. שוב התברר ש'הזקן' צדק.
