לא גדלתי בציונות הדתית, אך עם השנים התקרבתי אליה יותר ויותר. אהבתי את הניסיון לשלב ישן וחדש, ציונות ויהדות, מדינה, ממשלה, תרבות, צבא, אמונה ותורה. דווקא בגלל כך אני תמה על המתרחש בירושלים בשנים האחרונות. מחד, התחרדות הולכת וגוברת של רוב השכונות הפריפריאליות, נטישה של זוגות צעירים למרכז, משאבים הולכים ודלים, ומאידך, קריאת השכמה לציבור הציוני-יצרני-חילוני, תנועות פוליטיות, התחדשות עירונית, חיי לילה, עסקים פרטיים חדשים, ומגמת תרבות תוססת שאת פירותיהם אתם רואים על המסך בכל שלושת הסדרות המובילות כיום. והציונות הדתית? דממת אלחוט. לא חזון, לא התייחסות, לא הנהגה. מה דעתכם על התחרדות השכונות? כלום. מה דעתכם על חיי הלילה בשוק? דממה. פחי זבל? ריאות ירוקות? אדריכלות חוץ? איפה אלו שאמורים לתת את הטון בכל הקשור לחזון של בירת ישראל? לכלכלה שלה? לרשות הרבים שלה? לפן הבינלאומי?, מזל שיש את הרב שרקי. צדיק בסדום. איפה אתם..? עתידה של בירת ישראל מוכרע בשנים אלו. בימים אלו ממש. כספי ממשלה רבים יגיעו לפיתוח הכניסה לעיר. גורדי שחקים יוקמו כאן בזה אחר זה, משרדי מסחר, תעשיה, הייטק, מרכז אקדמי אינטרדיסציפלינרי חדש יוקם ממש במרכז העיר. תקציבים עירוניים יופנו למחוזות חדשים. חברות היי-טק וביו-טק יוזמנו לכאן. זה מעניין אתכם? יש לכם מה לומר על זה? רבנים? ישיבות? אישי ציבור? אנשי רוח? דווקא אתם, יותר מכולם אמורים להתעניין במוניציפליה הירולשמית כבירת ישראל. חקקתם על דגלכם את חשיבות הלאום והמורשת, ושניהם מתקיימים יותר מכל מקום אחר כאן, בציון. ישוב הארץ, חשוב ככל שיהיה לא יכול להזניח את הליבה. התסיסה הירושלמית כמו פוסחת מעל לראשכם, אך האמינו לי, היא נוגעת בכולנו, וגם בכם. ציונות, לדעתי, היא לא רק הקמת עוד מאחז ועוד ייושב, חשוב ככל שיהיה. ציונות היא גם אדריכלות פנים וחוץ, פינוי אשפה, הקמת גנים, חיי פנאי ובילוי, מצוינות בחינוך, יצירה ואומנות, שגשוג רוחני וגשמי כאחד. כל אלה עומדים לדיון מחודש בכל הנוגע לירושלים, ואתם חסרים בו. לפעמים קל יותר לשבת מן הצד ולתת לנערים לשחק לפנינו. אך המחיר יוגש במלואו. בין אם מגמות ההתחרדות הקיימות יתנו את אותותיהם גם בשכונות המעורבות (שאלו את חבריכם ברמות), ובין אם יתבצע מהפך במגמות ההגירה בזכות תהליכי ההתחדשות ואתם תעדרו ממוקדי השפעה קריטיים. הציונות הדתית כרגע מתעסקת בירושלים רק ברמה הארצית, ואינה מודעת (אולי מרצון) לנעשה בשטח. היא אינה שותפה מלאה בתהליכי ההתחדשות והתסיסה הצעירים בעיר, ובשל כך נעדרת השפעה מעצבת ורלוונטית. הלוואי ודברי מיותרים, ואם אינם, מי ייתן וייכנסו בלב שומעיהם.
