מאז פרסום המלצות המשטרה נכנסה מדינת ישראל לטירוף מערכות חסר תקדים. השנאה אותה מפיצים גורמי השמאל בישראל על ראש הממשלה בנימין נתניהו מגמדת את ימי הטירוף שקדמו במדינה לרצח רבין, ואולי גם לאלה שבאו בעקבות רצח זה. וכך, הותר דמו של נתניהו לכל זב ומצורע עצור ומשתין בקירות המדינה הזו. הנה לפני כמה דקות בערוץ 12 מופיע רון בן ישי הפרשן הצבאי של ynet מרשת "ידיעות אחרונות", כפרשן צבאי בסקירה על סרט זבל עלוב שהופק לאחרונה ע"י במאי יהודי בנושא "מבצע אנטבה", מבצע יונתן על שמו גיבור המבצע מפקד סיירת מטכ"ל אחיו המנוח של ראש הממשלה. אותו במאי עם שחקנים ישראלים הופך בסרט זה את הטרוריסטים הרוצחים לקורבנות ואת הנרצחים והחטופים מעמיד בשורה מוסרית אחת עם המרצחים הנתעבים. ובהמשך לאחר סיפורו האותנטי והמדויק של רופא המבצע שהיה חלק מכוח הפריצה של כוח הסיירת בראשותו של יוני ובו הוא מתאר כיצד הציל יוני את הכוח בכך שהורה לג'יפים שהיו אמורים לחפות על שלב הפריצה לאולם, לתפוס מחסה נגד האש שנורתה מהמגדל, בעוד הוא עצמו נותר חשוף לאש מהמגדל, ממנה הוא נהרג. עדה נוספת בתו של מר פסה שנהרג באולם בחילופי האש, ספרה על מות אביה בעוד הרופא תאר כיצד הצליח לייצב את מצבו עד הגעת המטוס לבירת קניה, שם נפטר מפצעיו בבית החולים. והנה, כשהדיון עובר אל רון בן ישי הוא, כאיש "ידיעות אחרונות", לא מסוגל היה להתאפק ולערב בדיון את השנאה התהומית של עיתונו לבנימין, אחיו של גיבור ישראל, יוני נתניהו. וכאן בלא הקשר לנושא הדיון הוא מעלה מהאוב את טענותיו של אחד מפקודי יוני נתניהו בסיירת, מי שהכין לדבריו את תוכנית המבצע בעת היותו של מפקד הסיירת במשימה אחרת בסיני. האם ראיתם אי פעם עזות מצח שכזו, כאשר לאחר מות מפקד יחידה בקרב, פקוד שעשה עבודת מטה, טובה ככל שתהייה או רעה ככל שיהיו תוצאותיה, מחפש לעצמו תהילה ומבקש "שהקרדיט" הזה ייזקף לזכותו? ואם היה המבצע נכשל, מי היה נוטל את האחריות? הפקוד של יוני? הלוא יאמר לזכות יוני המנוח בוויכוח המכוער שהתפתח לאחר מותו, שהוא זה שהאחריות והסמכות לניהול המבצע הייתה עליו - הוא ערך ותיקן את הנדרש בתכנון הגולמי של המבצע, הוא הציב וציוות כוחות ומשימות, הוא אימן את הכוח "על יבש", והוא שעמד בראש הכוח והציל במותו את המבצע כעדות הרופא על פי מצב נתוני השטח שהוא מצא ברגע האמת. אלא שכאן רון בן ישי מתפרץ ואומר שמשפחת נתניהו נטלה לעצמה את הקרדיט כדי להעצים את חלקה בקרב המיתולוגי הזה. איזה מעשה נבזה זה, איזה ימים נקלים מוסרית עוברים עלינו כאשר אין יותר קווים אדומים להתבטאויות, לשנאת חינם, לשמחה לאידם של חשודים, לעליצות בקולו של מוטי גילת המספר חדשות לבקרים על ההדלפות מחדרי החקירות, את הניסיון לערב את השופטת גרסטל ונשיאת ביהמ"ש העליון באיזה חשד קלוש של מינוי היועמ"ש תמורת סיקור אוהד לשרה נתניהו באתר וואלה. אלה ימים שחורים בהם מערכת החוק האכיפה והמשפט מוחזקת בידי פוליטיקיאם מושחתים, לוביסטים נבזים ואמצעי התקשורת שירדו נמוך נמוך מביב השופכין של עצמם.
