יום חמים בירושלים, בירת ישראל. שני חברי קונגרס אמריקאים בשנות השבעים לחייהם, סקוט טיפטון ודיוויד מקינלי, עולים להר הבית על מנת לבדוק את המצב שם, ולבקר במקום הקדוש. אך הפעם הזו הייתה שונה, חברי הקונגרס העזו לבצע פשע חמור, חמור מאוד. הם הרימו ענף של עץ זית מהרצפה. הפשע החמור הזה הוא בלתי נסבל בעיני הוואקף הירדני, השליט דה- פאקטו בהר הבית. הוואקף, שראה בהרמת הענף הבוטה איום קיומי, פנה מיד לשוטרים הישראלים המוצבים על ההר ואלו, סרים לפקודתו מיד, הורידו את שני חברי הקונגרס מההר ועיכבו אותם בתחנת המשטרה של הר הבית. השוטרים הישראלים, שמשכורתם משולמת מכספי המיסים שלי ושלך, שמוצבים שם על מנת להגן על הישראלים והתיירים שעולים להר הבית, במקום להתמקד באבטחה, מתמקדים בעברות איסוף פסולת, כי הוואקף אמר. המצב הזה הוא חלק מבעיה יותר גדולה. הסיטואציה בה אנשים לא יכולים ללכת בהר הבית ללא החשש שיעצרו, אבסורדית ומקוממת. לא מדובר אפילו על יהודים שחס וחלילה מלמלו תפילה חרישית, אלא על שני אזרחים אמריקאים נוצרים, בעלי משרות בכירות, שכל חטאם הוא הרמת ענף מהרצפה. אבל אפילו הבעיה הזו היא חלק מבעיה יותר גדולה. הפלשתינים אומרים שוב ושוב, מעל כל במה, בתנאי שזו לא במה שמדברים בה רק לדוברי ערבית כמובן, שכשתקום המדינה הפלשתינית, והם יקבלו את מזרח ירושלים, הם ישמרו על חופש פולחן במקומות הקדושים. הרשו לי לפקפק בזה. הוואקף, שבאופן רשמי הוא גוף ירדני, אבל ברור כשמש שמקבל הוראות מהפלשתינים, לא מסוגל לעמוד בהשפלה הנוראית של שני גברים מבוגרים שמרימים ענף מהרצפה, אז איך בדיוק מדינה פלשתינית תהיה מסוגלת לאפשר תפילה של יהודים במקומות הקדושים להם? ואפילו זו חלק מבעיה גדולה יותר. הבעיה היא לא רק מה הפלשתינים מוכנים או לא מוכנים לאפשר. הבעיה היא שהפלשתינים לא רואים את הר הבית כמקום קדוש ליהודים. מבחינתם, הם העם היחיד שלו זכות על פיסת האדמה הזאת שהם קוראים לה פלשתין, ואנחנו קוראים לה ארץ ישראל. הם לא רואים במעצר יהודים או תיירים על הר הבית פגיעה בחופש הפולחן כי בעיניהם, אין לנו זכות לפולחן במקום הזה, כי אנחנו קשורים להר הבית בדיוק כמו שאדם מצרפת קשור אליו. מבחינתם, אנחנו עם שגנב להם את האדמה, בלי שיש לנו שום קשר אליה, ועם גנב לא מתפשרים. מאז ההכרזה הדרמטית "הר הבית בידינו", הרבה מים עברו מתחת לגשר. תפילות המוניות בהר הבית, מסירת המפתח לוואקף, מעצר יהודים שהעזו להתפלל על ההר, ועוד ועוד. מה שבטוח זה שהיום זו כבר לא הכרזה, זו שאלה. אל תאמרו "הר הבית בידינו", תשאלו "הר הבית בידינו?". ואם התשובה היא לא, יש לנו הרבה מה לתקן. אסור לנו לצפות שהתיקון יתחיל בלקיחת השליטה על ההר באופן מלא, אחרת לא נתקדם לשום מקום. השינוי חייב להתחיל מאתנו, מריבונות מעשית. עלינו לעלות להר בכל הזדמנות אפשרית, להראות יום- יום לנציגי הוואקף שהם לא יצליחו להפחיד אותנו. הם לא יצליחו לגרום לנו לשכוח שזו המקום הקדוש לנו ביותר. לא יצליחו לגרום לנו להדיר רגלינו מלב האומה שלנו.
