הנה סיפור טרי שמדגים את ההבדל בין אפקטיביות ליעילות בחינוך: תפסה אותי אמא של תלמיד מלפני 3 שנים. היא ובעלה גילו בתיק שלו חפיסת סיגריות. הם היו בהלם: "אז עכשיו הוא גם מעשן? זה ילד טוב שלא ידע בכלל מה זה סיגריה..." "ו..." שאלתי אותה: "מה אמרתם לו?". "כמובן שהחרמנו את הקופסה והבטחנו לו שאם עוד פעם אחת אנחנו תופסים בתיק או בחדר שלו סיגריות מבחינתנו הוא לא יצא מהבית חודש כולל הפסקה מוחלטת של כל הדברים שהבטחנו לו. מה אתה אומר?". הסברתי לה שאולי הגישה שלהם יעילה אבל היא ממש לא אפקטיבית ונכונה לטווח הארוך: ייתכן וההפחדות יצליחו במינימום משאבים מבחינתם לגרום לילד שלהם להעלים את הסיגריות אולם מעבר ללהפוך את הסיגריות לפרי האסור ושמעכשיו הבן שלה פשוט ישתדל להיזהר יותר הם בעצם לא עשו כלום. ואיומים זה הדבר האחרון שהילד שלך צריך. לאחר מכן שאלתי אותה: "רוצה לשמוע מה עשה חבר שלי לילד המתבגר שלו בדיוק באותו מקרה רק בדרך אפקטיבית יותר לטווח הארוך?". הוא הסתכל לילד שלו בעיניים ואמר לו: סיגריות? זה הקטע עכשיו? להרגיש מבוגר? אחלה. אז בוא תקשיב מה אנחנו נעשה: רוצה סיגריות? אין בעיה. אל תטרח יותר מידי. את החפיסה הבאה אני קונה לך! מה אתה רוצה? ווינסטון לייט? מרלבורו? רק לפני כן אנחנו עושים הסכם קטן: אתה ואני הולכים ביחד לבית חולים לפגישה עם חבר שלנו מבית הכנסת, רופא בכיר במחלקת ריאות באיכילוב. אני רוצה שהוא יכיר לך כמה אנשים שגם התחילו פעם מסיגריה אחת. האבא עמד במילה שלו וקנה לילד שלו חפיסת סיגריות ומשם הם נסעו לבית החולים לדיבור הצפוף עם הרופא החבר שלהם שעשה לילד ביקור VIP והראה לו כמה מטופלים. חבר שלי סיפר לי שהמקרה הזה קרה לפני שנה. מאז הילד לא נגע ולו בסיגריה אחת. את מבינה בעצם מה הוא עשה? גם הוציא את כל העוקץ מהסיגריות ובמקום פרי אסור חשף את הבלוף וגם באופן מוחשי ביותר הסביר לבן שלו למה צריך להתרחק מסיגריות כמו מאש. לכן אני ממליץ לך ולבעלך בחום לנסות את הגישה הזו. אולי היא מצריכה יותר משאבים אבל היא הרבה יותר אפקטיבית ונכונה לטווח הארוך". כמובן שקיבלתי את רשות האמא לפרסום המקרה באנונימיות לתועלת הכלל
