אנחנו אוהבים לרדוף אחרי גיבורים וסיפורי השראה עד לסוף העולם ושוכחים שלפעמים הגיבורים הגדולים ביותר נמצאים ממש לידינו. רק היום נתקלתי בסיפור המזעזע ועם זאת המופלא כל כך של צור אלפי ז"ל שנסחף בשיטפון תוך כדי כך שניסה להציל את חבריו ונתן את גופו שיטפסו עליו. ומה כבר לא נאמר על ילדי דור ה-Z: מפונקים, עצלנים, בטטות של טלוויזיה, אגוצנטרים עלובים שכל העולם יכול לקפוץ להם והנה ברגע אחת של אינסטינקט טהור מגיע נער, בן דור ה-Z וברגעים החשובים והגורליים ביותר בחיים שלו, חושב קודם כל על החברים ועל העולם שמסביבו תוך הקרבה מוחלטת של חייו. תגידו מה קשור להשליך ממעשה גבורה אחד של נער על כלל הדור? אענה לכם שאתם מוזמנים לפתוח את המייל שלי ולראות כמה סיפורי התנדבות והשראה נהדרים מספק לנו הנוער המופלא הזה: החל ממיזמים חברתיים בכלל הארץ ועד לסיפורי נתינה אישיים שמציירים תמונה הפוכה בתכלית מהסטיגמות המיואשות שכל כך אוהבים להדביק לנוער של היום. אז אולי הנוער של ישראל מפגר במבחני ה-OECD אחרי הנוער של סינגפור וגרמניה, אבל אני מעדיף אלף פעם נערים כאלו, שמגלים ברגעי האמת הקרבה ואכפתיות כל כך גדולה לזולת על פני מצטייני המתמטיקה של פינלנד. צור אלפי היקר, נדמה לי שאנחנו צריכים לבקש מחילה לא רק ממך אלא מכל הדור שלך שמהרנו כבר להספיד אותו, עד שמגיעים שוב ושוב הסיפורים המצמררים ומזכירים לנו שזהב הוא זהב הוא זהב, גם כשהוא מכוסה בבוץ ומחכה שזרם המים החזק ישטוף ויגלה בדיוק מי ומה הוא באמת.
