במהלך כנס האחדות המרגש של רבני הציונות הדתית שהתקיים השבוע דיברו זקני רבותינו על חשיבותה של האחדות ועל כך שיש בתוך הציונות הדתית הסכמה רחבה על העקרונות הבסיסיים ביחס למדינת ישראל, לצבא הגנה לישראל ועוד ועוד. המחלוקת היא בישום בשטח ועל כך האחדות בתוכנו ומתוך כך אחדות של עם ישראל כולו היא המפתח להמשך קיומו של עם ישראל בארץ ישראל ולהנחלת התורה והאמונה לעם ישראל כולו ולגאולה שלמה במהרה בימינו. אכן דברים ראויים, נכונים וחשובים. רבים מן הרבנים איתם נפגשתי בכנס אמרו שחשיבותו של הכנס היא בעצם קיומו ובאמירות הכלליות של האחדות שנאמרו בו. בוודאי שיש אמת בכך אבל אין די בכך. בסיומו של הערב יצאו הרבנים בריקוד של שמחה והודאה, כמו בחתונות. כי אכן, הכנס היה דומה לחתונה. בני זוג מתחתנים בדרך כלל בגלל רקע משותף, אמונות משותפות והבנה כללית משותפת לאן רוצים להגיע וכיצד תראה המשפחה שלהם, אולם הזוגיות מצליחה רק כאשר מצליחים לגשר על הפערים בחיי היום יום. רק כאשר יש אהבה בין בני הזוג, אהבה שהולכת ומתעצמת מתוך הבנה ששני הצדדים משלימים זה את זה, גם כאשר נראה שהפורום לא ניתנים לגישור. אכן, המחלוקות שבהן נמצאת היום הציונות הדתית בתוכה הינן רבות, מגוונות ולעתים אף קיצוניות. עליה להר הבית מצווה או איסור חמור. גיוס בנות מצווה או יהרג ואל יעבור. מיזם הכשרות של צוהר קידוש ה' או חילול ה'. שמירת השבת במרחב הציבורי ומציאת פשרות בנושא. מה שאחד רואה כמחוייב השני רואה כדבר ההורס את דמותה של המדינה. ועוד ועוד רבים נושאים ומגוונים בהם פעמים רבות יש בתוכנו המוצאים שותפים נאמנים יותר במגזרים אחרים, החרדים מצד אחד או מי שאינם דתיים מן הצד השני ומשתפים איתם פעולה להשגת המטרה בה הם מאמינים. בצורה כזו המגזר הולך ומתפצל הולך ומתעורר למרות המכנים המשותפים. הדרך לשמר אחדות או לייצר אותה תלויה בדבר יסודי אחד, בשאלה האם באמת אנו חלוקים רק בישום ולא חלוקים באמונות הבסיסיות של בתי המדרש השונים. לכל מי שמשתייך לקבוצות הגיל המבוגרת יותר הדברים קצת פשוטים יותר כי רובנו המוחלט גדל בישיבת מרכז הרב ועולם התורה שלפני שלושים וארבעים שנה מנה מספר ישיבות קטן וכולם הכירו את כולם וכולם ינקו, פחות או יותר, את אותה תפיסת עולם. אולם ככל שעולם התורה הציוני דתי גדל, כן גדלו הפערים ובין הצעירים יותר כבר אין הכרות אישית, חלקם מופתעים לשמוע שרב פלוני ואלמוני הנמצאים היום בשתי הקצוות של מחלוקת זו או אחרת היו היום עד היום חברים טובים כי למדו יחדיו סביב שולחנו של מו"ר הרב צבי יהודה או שהיו חברותא וכו'... הדרך להמשיך את האווירה המיוחדת שהייתה בכנס היא בהמשך ההידברות שרק התחילה בערב זה, במציאת דרך לצרף את המנהיגות הרוחניות והחינוכיות הנשיות לשיח המשותף, כפי שקיים ברשתות החינוך ובכל הפורומים העוסקים בנושאים חינוכיים וציבוריים. וכן בקבלה אישית של כל אחד ואחת השותף לאמונה זו שאכן המאחד רב מאוד על פני המפריד שלא לצאת באמירות אישיות פוגענית כלפי מי שחולק עליו, אפילו אם המחלוקת היא קיצונית. ועוד הצעה מעשית אחת. הוועדה המארגנת שהצליחה כל כך, יכולה לשמש ועדה קבועה להמשך שיח ודיון בכל הנושאים שבהם דנו בערב זה ובנושאים נוספים שראוי וצריך לדון בהם. כי אם אכן תווצר הנהגה רבנית-רוחנית של הציבור הציוני דתי מאוחדת ומלוכדת, שאיננה מסתירה את המחלוקת אלא שמה אותן במקומן הנכון, מתוך כבוד הדדי. תהיה בכך ברכה גדולה וקידום שם שמים שיקרין על הציבור כולו ולכל המנהיגים הפוליטיים המשוועים אף הם לראיה אודותיו ומכובדת זאת.
