"אמריקה וישראל מבינות רק כוח" אומרת כותרת הקריקטורה של מיכאיל צ'יפטצ'י (Mikail Çiftçi) התורכי. הרקע לקריקטורה הוא דגל אש"ף כשהחלק האדום שלו הוא דם נוטף. בצד ימין אנו רואים את הנשיא האמריקני דוחף את "שגרירות אמריקה", כרמז לשגרירות ארה"ב שהעביר שלשום טראמפ מתל אביב לירושלים. למולו של טראמפ נע במהירות אגרוף עם כאפיה - כלומר האגרוף הפלסטיני. (תודה לד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק על הסיוע בתרגום). ממש בזמן עליית הקריקטורה לרשתות החברתיות, הצהיר רֵגֵ'פּ טָאִיפּ אֶרְדוֹאָן, נשיא תורכיה, כי ישראל היא מדינת טרור המבצעת רצח עם, והוסיף בהמשך כי לנתניהו יש דם של פלסטינים על הידיים. כמו כן אמר הנשיא התורכי כי לכבוד חודש הרמדאן (שהתחיל הלילה) תגייס תורכיה כספים במדינות מוסלמיות עבור הפלסטינים וכי תורכיה תחזיר את השגריר שלה בישראל להתייעצויות. זו אינה הפעם הראשונה שאֶרְדוֹאָן, הרואה עצמו מנהיג אזורי, וזוכה לכינוי הגנאי "הסולטאן", מתערב בדברים לא לו, בטח בהקשר הפלסטיני ובטח ובטח בענייני ירושלים. הקשר של תורכיה לירושלים בא לידי ביטוי במימון בסך עשרות מיליוני דולרים, בעיקר בתחומי החינוך, הרווחה, התרבות והספורט במזרח העיר. בשטח, התמיכה של תורכיה בפלסטינים מתבטאת בשליחת משלחות של תורכים לירושלים, שבין השאר מתגרים בארמנים תושבי העיר העתיקה, שלתורכיה ולהם חשבון ארוך עוד מימי הטבח בעם הארמני במהלך מלחמת העולם הראשונה – אותו התורכים כמובן מכחישים עד היום. הקבוצות גם מניפות על הר הבית דגלי תורכיה ושלטי "ירושלים שייכת למוסלמים". באופן כללי הם עוסקים בפעילויות שמטרתן לשמור על "אופייה המקורי האסלאמי של ירושלים". אֶרְדוֹאָן ככל הנראה גם מסייע ל"צעדות השיבה" בחודש וחצי האחרונים. המטרה שאכן הצליחה היא לבסס את מעמדו של אֶרְדוֹאָן כמגן הפלסטינים. השיח' עִכְּרִמַה צברי, הדרשן הראשי של מסגד אלאקצא, המקושר לתנועת האחים המוסלמים העולמית, אף העניק לאֶרְדוֹאָן במאי 2017 מדליה על תמיכתו בירושלים. "ישראל היא מדינה של טרוריסטים", אמר נשיא תורכיה. "מה שהיא עושה הוא רצח עם וטרגדיה הומניטרית. תורכיה תמשיך לעמוד איתן לצד הפלסטינים, לא ניתן ליום הזה להפוך ליום שבו המוסלמים הפסידו את ירושלים". נתניהו הגיב וציין כי אֶרְדוֹאָן הוא בין התומכים הגדולים של חמאס, והוסיף ואמר "אֶרְדוֹאָן מממן את חמאס - הוא מבין היטב בענייני טרור וטבח... אני מציע לו לא להטיף לנו מוסר". על אף התחושה הנוכחית של עוינות תמידית בין תורכיה וישראל, זה לא תמיד היה כך. היחסים הדיפלומטיים בין תורכיה וישראל החלו בשנת 1949, עם ההכרה התורכית במדינת ישראל. היחסים מעולם לא נותקו, גם אם לעתים דרגת היחסים הדיפלומטיים ירדה. גם בתחילת דרכה בשלטון של מפלגת ה-AKP בראשות אֶרְדוֹאָן, בתחילת המילניום, מערכת היחסים עם ישראל היתה טובה וכללה שיתופי פעולה צבאיים. אֶרְדוֹאָן עצמו אף ביקר בישראל במהלך 2005 כראש ממשלה. על אף שהשינוי ביחס לישראל החל עוד קודם, אין ספק כי "משט המרמרה" של מאי 2010 לכיוון רצועת עזה, היה ביטוי לעוינות כלפי מדינת ישראל ושדרוג הקו הדתי-לאומני של אֶרְדוֹאָן. שלב נוסף היה בבחירות 2015 כשמפלגת ה-HDP הכורדית עברה את אחוז החסימה בן עשרת האחוזים ובעצם מנעה מאֶרְדוֹאָן להרכיב את הקואליציה שרצה. הדבר הוביל לבחירות נוספות כדי שהפעם היא לא תעבור את אחוז החסימה, מהלך שהצליח. תורכיה, היא רפובליקה שהוקמה על ידי אנשי צבא בראשות מֻצְטַפָא כֶּמָאל אַתַאתוּרכּ, שהפריד את הדת מהמדינה וקיים מדיניות חילונית-מערבית. לאורך שנות קיומה הצבא מעורב בצורה משמעותית בנעשה במדינה ונחשב הצבא ל"מגן הדמוקרטיה". ברגעים שהרגיש הצבא כי הממשלה מתרחקת מרוח הכֶּמָאליזם הוא ביצע הפיכות, בהן הוא תפס את השלטון לזמן קצר, אך החזיר אותו מהר לאזרחים. אֶרְדוֹאָן, בעל אוריינטציה הקרובה לתנועת האחים המוסלמים ותנועת חמאס סובב את הספינה התורכית לאט לאט אל הכיוון האסלמאמיסטי ואף פעל להחלשת הצבא. ביולי 2016, אולי בהזדמנות אחרונה להחזרת תורכיה למצבה המקורי, ניסה הצבא לבצע הפיכה, אך כשל. ניסיון זה נתן לארדואן לגיטימציה לפעול ביתר שאת נגד מתנגדים בפועל ובפוטנציאל בלי להניד עפעף, ולהמשיך במצב החירום שמאפשר לו חופש פעולה רחב יותר. מספר שבועות אחרי סיום "משבר משט המרמרה", ארדואן נאם והגדיר את השליטה הישראלית בירושלים כ"עלבון". באותו נאום הוא גם קרא לכל המוסלמים בעולם לעלות להר הבית ו"להגן על הזהות המוסלמית של ירושלים". יש לזכור כי כבר בדצמבר 2017, לקראת הכרזת טראמפ על ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל, איים ארדואן שסוגיית ירושלים יכולה להוביל לניתוק היחסים בין ארצו לבין ישראל. זה לא העימות המילולי הראשון של שני ראשי המדינות. עוד בתחילת אפריל, עם תחילת "צעדות השיבה" ברצועת עזה, גינה "הסולטאן" את תגובת צה"ל וכינה את נתניהו "טרוריסט", והאחרון השיב שאֶרְדוֹאָן כבש את צפון קפריסין, ופלש לעפרין הכורדית בסוריה ושכדאי שיתחיל להתרגל שעונים לו. ולסיום, בקריקטורה של קרלוס לטוף מ-2011 רואים את הביקורת על ארדואן שמדבר ומדבר בטובת פלסטין לקראת הבחירות אז, אך שומר על "עסקים כרגיל" עם ישראל. ובהקשר שלנו, יש לזכור כי מעשיו ודבריו של אֶרְדוֹאָן הם ברקע של בחירות הבזק שהצהיר עליהן הנשיא, שתערכנה ב-24 ביוני. אין כמו עימות עם ישראל והגנה על הפלסטינים בכדי לשפר את מעמדך העולה. --- להרצאות וכניסה לרשימת התפוצה - מוזמנים ליצור קשר. נעם בנעט - חלון למזרח התיכון המתחדש.
