אלו ימיה של ירושלים. דומה שאנו חיים בתוך חלום, חזונם של נביאי ישראל מתגשם בימינו אל מול עינינו. ירושלים חיכתה אלפיים שנה לזמן הזה, ברוך שהחייה וקיימה והגיעה והגיענו לזמן הזה. התממשותם של המאורעות הבינלאומיים דורשים ריכוז מחשבה על עתידה של בירת ישראל, קודם כל אצלנו הישראלים, בפרט תושבי ירושלים שהיא יקרה להם כל כך. ירושלים שנתנבאו עליה כל גדולי הרוח בישראל ובעולם, צריכה להשאר צמודה לחזונה הפנימי - בירת הרוח הישראלית והכלל עולמית. המילים הגבוהות הללו, צריכות לקרום עור וגידים במציאות הריאלית שלנו, ויש לה לא מעט זרעים בהווה. ירושלים של היום, כבר מכנסת אליה את טובי הכשרונות בתחומי הרוח השונים. בשדה האקדמי, ירושלים עדיין מובילה בפקולטות שבה את שאר המדינה, ושלל המכללות הקיימות בבירה רק מוסיפות לאווירה הסטודנטיאלית הירושלמית. מעבר לכך, ירושלים היא גם בירת עולם התורה. הישיבות הגדולות, הן בציבור החרדי (מיר) והן בציונות הדתית (מרכז הרב, הר המור) התבססו פה, וביססו את ירושלים כעיר הקודש. וזאת כמובן עוד מבלי להזכיר את הישיבות החסידיות הגדולות, הספרדיות ושלל המדרשות ללימוד תורה לנשים שמושבן בירושלים. לכל זאת נוספו בשנים האחרונות שלל מכינות ללימוד תורני-רוחני לרוחבו של הספקטרום. האטמוספירה הרוחנית בירושלים כאילו הדביקה את כל רבדי האוכלוסיה, ואין לך מגזר או קהילה שאין להם בית מדרש בירושלים. המאגר העצום הזה של לומדים ומלמדים, מייצר כאן מרחב ייחודי, ששיח מסויים יכול להתקיים רק בו. מרחב כזה אינו דבר של מה בכך, להיפך, הוא דורש עמל תרבותי, מסירות נפש של ממש, לשימור ולהפרחת מציאויות ומשמעויות רוחניות של מאות ואלפי שנים. ירושלים אם כן, היא מרחב שמור, שמורת טבע אם תרצו, של פירות הרוח בישראל. את האוצר הבלום הזה, אני חושב שירושלים עדיין לא הסכילה למנף לרמה הארצית והבילאומית. מיליוני תיירים המבקשים רוח נודדים למחוזות רחוקים, במקום לבקש אותה ממש כאן. ירושלים יכולה להנגיש דעת א-לוהים, כמו גם בתי מדרש תוססים לסוגיות מוסריות, שהעיסוק בהם הוא תרבות יומיומית, יום וליל כפשוטו.
