מבלי להתיימר להבנה ברפואה, נדמה מכותרות הימים האחרונים שאבו מאזן בדרכו לסיום תפקידו, במוקדם יותר מבמאוחר. לקראת לכתו, מתחילים להשמע הקולות המודאגים באשר ל'יום שאחרי'. דאגה באשר לזהות ה'יורש' לצד קריאות לשחרורו מהכלא של הארכי מחבל ברגותי. אני מבקש להשמיע דעה אחרת. ה'רשות הפלסטינית' הוקמה בחטא. ממשלת ישראל בהנהגתו של יצחק רבין ז"ל ובניצוחו של שמעון פרס ז"ל, הגישה לערפאת את 'הסכם אוסלו' כשזה היה 'על הקרשים', כלכלית וציבורית בעקבות תמיכתו בפלישת סדאם חוסיין לכווית. בנקודת זמן זו, ההצעה הישראלית הייתה חבל הצלה של ממש שהרים את ערפאת מתהומות היישר למדשאות הבית הלבן ולארמון בשבדיה כחתן פרס נובל לשלום. לכל אורך הדרך, פעל ערפאת לחבל בהסכם ולהמשיך בדרך הטרור, כשישראל על תקן 'המבוגר האחראי', מבליגה על ההפרות ועוצמת עין לנוכח ההסתה הנמשכת ועידוד הטרור. רק כשגאה גל הנפגעים ונהרות הדם שטפו את רחובות ישראל, יצאנו למבצע 'חומת מגן' להשבת האחריות הבטחונית לידינו לפחות ביהודה ושומרון. עדיין, שמרה ישראל על כוחות הבטחון הפלסטיניים, על אף שאלו היו מעורבים בטרור עד לקצה אפם ובכל פעם אפשרה את שיקומם וחזרתם לפעולה. בבחירות החופשיות (כמעט) היחידות שהיו בשטחי יהודה שומרון ועזה בינואר 2006, זכה החמאס ברוב מוחץ וזאת למרות נסיונות ה'רשות' להטות התוצאות כמיטב המסורת הערבית. מאז ועד היום, לא התקיימו בחירות נוספות מתוך הנחה של הנהגת הפת"ח שאם יתקיימו ישוב החמאס ויזכה ברוב. ביוני 2007 משתלט החמאס בכוח על רצועת עזה ומקים שם שלטון עצמאי. ביהודה ושומרון נמנעת השתלטות של החמאס בעיקר בשל הנוכחות הישראלית והפעילות האינטנסיבית של המודיעין וכוחות צה"ל בשטח. מתקיים סוג של שיתוף פעולה בין צה"ל למנגנוני הבטחון הפלסטינים ואלו פועלים לפי האינטרסים שלהם למניעת טרור ובעיקר להשרדותם. המסר המשודר מצה"ל לדרג המדיני משבח את שיתוף הפעולה וחשיבותו לשמירה על הבטחון. זאת, כאשר כל הגורמים מתעלמים ממרכיב ההסתה הקיים במערכת החינוך הפלסטינית, במערכות התקשורת ובשיח הפנימי והבינלאומי. הסתה זו, היא שהיוותה את הטריגר למה שכונה 'אינתפדת היחידים', גל הטרור שהחל מסוף 2015 לכאורה ללא מעורבות של גורמי הבטחון הפלסטינים. אני טוען שההסתה המתמשכת אותה הוביל באופן אישי (בערבית ולא באנגלית) אבו מאזן, אחראית במידה רבה לגל הטרור הזה. אבו מאזן לא נטש את השימוש המאורגן בטרור כתוצאה מהתמתנותו, אלא לאור הנצחון המובהק והמוחלט של צה"ל והשב"כ על ארגוני הטרור ופעולותיהם. הוא החליף את חגורות הנפץ בחליפה ועניבה ואת קריאות הג'יהאד בנאומים באנגלית. פעולות הרשות ונציגיה כנגד ישראל ברחבי העולם ובקרב כל ארגון בינלאומי שהסכים לשמוע אותם, מבטאות פעילות מלחמתית מסוכנת לא פחות מפצצות ורובים, גם אם באופן פחות מיידי. לאורך השנים דחה אבו מאזן הצעות לשיח ולמשא ומתן, גם כשאלו הבטיחו לו כל מה שהיה יכול לקוות לו ומעבר (שיחות אבו מאזן עם ראש הממשלה אולמרט וסאיב עריקאת עם שרת החוץ ציפי לבני). להבנתי, ל'רשות הפלסטינית' שנולדה בחטא וחיה על כספי תרומות וחודי הכידונים הישראלים, אין שום זכות קיום. מיליארדי הדולרים שניתנו לה לאורך השנים ונעלמו ברובם לחשבונות הבנק של הנהגתה (די לבחון את ירושת המיליארדים של ערפאת כדי להבין), יכלו לייצר ביהודה ושומרון ורצועת עזה 'סינגפור' מזרח תיכונית. אלו שיקומו ויצעקו עכשיו את ססמת ה'כיבוש', אבקש להפנותם לבדיקת עובדות כלכליות מוצקות. בבחינת כל פרמטר שהוא, האזרחים הערבים של מדינת ישראל נהנים מרווחה דתית, תרבותית וכלכלית בהרבה מעל כל אחיהם במזרח התיכון. לצד הטענות על אפלייה, לא תמצאו אף אזרח ישראלי ערבי שירצה להתחלף עם אחיו ה'עצמאיים' במדינה אחרת ובטח לא ברצועת עזה תחת הנהגת החמאס. גם השוואה של ערביי יהודה ושומרון לאחיהם במדינות הערביות השכנות, מוצאת שמצבן משופר ביותר וזאת על אף או יש שיגידו בזכות הנוכחות הישראלית. ברצועת עזה לעומת זאת, שם נסוגה ישראל עד המטר האחרון, כולל פינוי הישובים היהודים והשארת החממות החקלאיות פעילות ושמישות – שם ישנו עוני קשה ותנאי חיים לא נאותים. זאת, על אף מיליארדים של דולרים שהופנו לשיקום הרצועה והעובדה שמרבית התושבים בה מטופלים על ידי סוכנות הסעד של האו"ם UNRWA. חמאס, השולט ברצועת עזה מיוני 2007 הוא זה שמנתב את הכספים הנכנסים וחומרי הגלם המסופקים לרווחת התושבים להתעצמות צבאית והוא זה שמביא פעם אחר פעם לעימותים צבאיים מהם נפגעים בסופו של יום תושבי הרצועה ולא בכירי החמאס המסתתרים עמוק במחילותיהם. לא את ה'כיבוש' נדרש להאשים אלא את ההנהגה המושחתת והאטומה לרווחת תושביה, הן ביהודה ושומרון והן ברצועת עזה. אז מה נדרש לעשות בהזדמנות זו כשאבו מאזן מסיים את תפקידו בהנהגה. בראש ובראשונה, להפסיק להחיות באופן מלאכותי את ההנהגה הכושלת והמושחתת הנוכחית ובטח שלא לשחרר רוצחים מכלאם. הדרך הנכונה ביותר, היא לסייע להנהגות המקומיות בערים השונות ביהודה ושומרון לפעול ולנהל את חייהם, כפי שעשו מאות בשנים וכפי שמתקיים הלכה למעשה גם כיום. סטיית התקן של הסכמי אוסלו והכנסת המחבלים מתוניס בהנהגת ערפאת, הם שהפרו את האיזון בשטח. בכל אחת מהערים ביהודה ושומרון יש חמולות מרכזיות ויש הנהגה שבטית ומשפחתית שתדע לנהל את ענייניה אם יניחו לה. בכדי לחזק את אותן הנהגות, יועבר לרשותן התקציב המופנה להנהגה המושחתת המרכזית וכל היתרי העבודה וההקלות הקיימים יחולקו לפי המציאות הבטחונית שתשרור בכל אחד מהאזורים. כפר או עיר שבו תתקיים הנהגה חזקה שתמנע טרור ופעילות עויינת, יזכה להקלות נרחבות ולהיפך. ישראל לא צריכה להתערב במבנה השלטון המרכזי, אולם היא איננה נדרשת לפעול בכדי לקיים את המערכת המושחתת, המסיתה והרקובה הקיימת כיום. ביהודה ושומרון תתקיים מעין אוטונומיה, בה ינהלו התושבים את חייהם כפי שקורה הלכה למעשה גם כיום ויוכלו לבחור את נציגם להנהגות המקומיות ובשלב מאוחר יותר לשלטון המרכזי ברמאללה שיורכב מנציגי ההנהגות המקומיות. בנוגע לרצועת עזה, שם צריך לנצל את המצב העגום בו שרוי חמאס, לצד המציאות בזירה העולמית כיום, לפני שנגרר לסבב אלימות נוסף שיחייב מבצע צבאי נרחב מצד ישראל. מדינת ישראל צריכה לגייס את המעצמות ארה"ב ורוסיה, לצד מדינות ארופה המשמעותיות כגרמניה, אנגליה וצרפת ומדינות ערב ובראשן מצרים, ערב הסעודית ומדינות המפרץ. אלו יפעלו במשותף להצגת תכנית לשיקום רצועת עזה. לא תכנית למשא ומתן עם החמאס, אלא תכנית סגורה וחלוטה שתוצג להנהגת החמאס בבחינת 'כזה ראה וקדש'. כמובן שתכנית שכזו תכלול בתוכה מרכיב של 'הומניטארי תמורת הומניטארי' – השבת החיילים והאזרחים הישראלים השבויים בידי חמאס כתנאי פתיחה. התוכנית צריכה להיות מוצגת בפני החמאס, לאחר פרסום פומבי שלה ושל ההטבות הכלולות בה לתושבי רצועת עזה, כעסקת חבילה. צריך שיהיה ברור שחמאס יכול לקבל את התוכנית, או להישאר לבדו – ללא כל גורם מסייע למעט איראן (גם תורכיה כחברה בנאט"ו תאלץ להצטרף או לפחות לא להפריע). לכל המפקפקים בהצלחת התוכנית, אומר שלאחר שניסינו שנים ארוכות תוכניות אחרות, מ'הסכם אוסלו' ועד 'ההתנתקות' ולאחר ששילמנו בכל כך הרבה דם את מחיר אותם ניסיונות, מן הראוי לנסות גם את הדרך הזאת. אני סמוך ובטוח שהתכנית המפורטת לעיל בראשי פרקים כלליים, תביא לתוצאה משופרת בהרבה. הן לתושבי מדינת ישראל ואזרחיה והן לערביי יהודה, שומרון ורצועת עזה. בהזדמנות אחרת אתייחס בהרחבה למעמדם של שטחי יהודה ושומרון וזיקתם למדינת ישראל – סוגיית החלת הריבונות. בואו נתחיל בצעד ראשון ביישום התוכנית שהצגתי במאמר זה ואני משוכנע שלכולנו יהיה טוב יותר.
