הרבה אנשים מוצאים את עצמם מאד מבולבלים בימים האחרונים. ברקע נשמעים צלילי חוק ההסדרה מצד אחד ומצעד תופי בג"צ המרעימים בקולם כדרכם בשנים האחרונות בכל סוגיה בה הם יכולים להראות לכנסת את נחת זרועם. מן העבר השני נשמעים קולות צעירים חדורי מוטיבציה הקוראים בקול להסדרת ההתיישבות הצעירה -מה שהיה מכונה פעם ממש בטעות-מאחזים. בתווך אנו עומדים ומנסים להבין: האם באמת חוק ההסדרה עוזר לנו? הוא הולך ממש לפתור לנו את כל הבעיות? או שאנו בכלל לא מבינים את הסוגיה? ראשית עלינו לחלק ולהבין שיש פה שתי סוגיות שונות לחלוטין עם שיתוף השם בלבד. הראשונה חוק ההסדרה. זהו חוק שהולך ופותח צוהר לטיפול בבתי קבע שנבנו בישובים קיימים באדמות שנחשבו לאורך השנים כאדמות מדינה ולאחר שנים רבות פתאום התעוררו עליהם ספקות שונים. במקום להרוס ולהחריב המדינה רוצה לתת פתרון משפטי הגיוני ואנושי- לתת פיצוי למי שיוכיח בעלות על הקרקע הזו. בג"צ מצדו משמש כמבוגר האחראי שדורש כי ייקוב הדין את ההר- עלינו להרוס ולהחריב ואחר כך כשלא יצליחו להוכיח שזה של אף אחד- שיבנו שוב. הרי מה זה שני מיליון שקל עבור בית בשביל שופט בג"צ. הסוגיה השנייה שאינה קשורה כלל הינה הסדרת ההתיישבות הצעירה. עשרים שנה של ישובים פורחים, מערכות חינוך בצמיחה וילדים שגדלים והופכים לנוער ולחיילים ועדיין המדינה לא הסדירה את המקומות הללו. זהו פצע מדמם בתוככי החברה הישראלית. 70 מקומות של עברייני בנייה. של אנשים שיושבים בצורה לא חוקית על אדמת ארץ ישאל ברחבי והדה ושומרון. אין לאנשים הללו כתובת במשרד הפנים. אין לאנשים הללו- מונה בחרת חשמל ובמקורות. אז מה יש להם? יש להם אמונה. אמונה בצדקת הדרך. אמונה בעם ישראל ובמדינת ישראל שיודעת לפתור בעיות כשזה חשוב לה. בתוך כל האנדרלמוסיה הזו נדרשת הסדרה אחת והסדרה שניה ובקיצור הסדרה שבתוך ההסדרה. אז הצטרפו אלינו למערכה.
