אני מלא גאווה על מדינה שמסוגלת להעמיד לדין את שוטריה. אבל יש לי תמיהה על המוזרות שרק שוטרים שפגעו בעבריינים- בנהריה, או בערבים- עומדים לדין. ויש בי כעס על שלא מעמידים לדין, שוטרים שפגעו ביהודים, והם אפילו מאד מתועדים. בעמונה ובאירועי ההתנתקות וצווי ההקפאה. ובמיוחד נגד קטינים. אני גאה ומאושר על חיילינו הנהדרים, ומלא בושה על התנהגות הצבא בהרס בתי מתנחלים. אני מאוהב במדינת היהודים, על חוקיה המוסריים והאנושיים ובז לראשי ממשלה, שרים וח"כים המואשמים בדין. אני שמח על הדמוקרטיה במדינה, ועדיין בהלם מראש ממשלה ששיחד חברי כנסת וכך הביא להכרעה- על חודו של קול- שהכניסה, בקוצר ראות והבנה, אויבים קשים למדינה. אני תומך במדינה השומרת על נכסיה ועל אדמתה, ומלא פליאה עליה כשהורסת בתי בניה- שליחיה, ופוחדת מעברייני הבניה, בני דתות אחרות, בגליל ובנגב, בשומרון ויהודה אני מלא הערכה על הדאגה לשליחי המדינה ועל עצם המערכה לשחרור החייל גלעד שליט, ומלא זעם על ההפקרה של יונתן פולארד, סוכן מדינה, ועל ההזנחה למוות של החייל מדחת יוסוף, שנפצע במערכה. אני תומך במדינה השומרת על נכסיה ועל אדמתה, ומלא פליאה עליה כשהורסת בתי בניה- שליחיה, ופוחדת מעברייני הבניה, בני דתות אחרות, בגליל ובנגב, בשומרון ויהודה. אני שמח על מערכת משפטית גדולה ומתבייש באפלייה הזועקת כלפי יהודים, ילדות ונשים, גואלי אדמות ומשיבי בתים יהודיים- בחברון, בכפר שילוח, בשכם. אני מאושר על חופש הדיבור המוצהר במדינה. אבל מתקשה להבין למה הוא תקף באוניברסיטאות ולא בישיבות. ולמה פרופסור יכול להשמיץ את המדינה ולנאץ את אזרחיה, אך לרב אסור אף לחלוק בדעתו על אחד משריה. אני מברך על חופש התנועה במדינה אך פגוע מהעובדה שהוא חל על ערבים, ולא על יהודים, בכבישיה. אני נהנה מהחופש שיש לאזרחי המדינה להתגורר בכל מקום. אך כואב על המגבלות ליהודים בחברון ובעיר העתיקה, בעוד לערבים מותר, אם בנצרת עילית או בפסגה. אני מכבד מאד מדינה המגינה על מקומות קדושים אבל חש מושפל להיווכח שמה שקדוש לזרים מקבל הרבה יותר כבוד מהקדוש ליהודים. על שחילול בתי כנסת ובתי קברות יהודיים עובר בשתיקה ובהשלמה בעוד שמה שנוגע למוסלמים זה מטופל בהתמדה ובחומרה. אני מעדיף לחיות במדינת היהודים, אולם מייחל שתגשים את היעד של "מדינה יהודית", ככתוב בהכרזה של המייסדים. והנה אור אחד מפציע מבין העבים. בטחונה של הארץ, השיא שמערכות הפיתוח של המדינה הגיעו אליו, קרויה דווקא- כיפת הברזל. כי ההשגחה, המסומלת בכיפה, היא המשען של המדינה.
