אין ספק, זריקת הנעל על נשיאת בית משפט העליון איננה קשורה לאיבוד האמון של הציבור הישראלי בבית המשפט העליון, אמון שהולך ונשחק בגין התנהלותו של זה, פסיקותיו, הרכבו והשקפת עולמו והקשרים שהם תנאים הכרחיים לכניסה בשעריו. מעופה של הנעל, מעשה נפשע כשלעצמו, יצר, איך לא, הזדמנות פז להרצת קמפיין חסר פרופורציות, המקשר את המעשה במאבק שמנהלת חלק מהמערכת הפוליטית הנבחרת בבית המשפט העליון, מאבק לגיטימי והכרחי לתיקון המצב הבלתי נסבל והבלתי דמוקרטי, כשהכל שפיט על ידי קבוצה שמעולם לא עמדה בשום מבחן ציבורי דמוקרטי. יותר מכך, בראיון חושפני שנתן עם פרישתו, הנשיא הכל יכול הקודם של בית המשפט העליון השופט אהרון ברק הודה כי במסגרת תפקידו פעל לקידום רעיון מדינת כל אזרחיה. חסידיה הצבועים של הדמוקרטיה לא הזדעזעו מהעובדה כי נשיא בית המשפט העליון ניצל השפעתו, מעמדו, יוקרתו, משכורתו, ותנאיו כראש המוסד השיפוטי העליון במדינת ישראל היהודית הדמוקרטית, וחתר תחת אושיות קיומה וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. יש לשים קץ להשתלטות הפיאודליזם המשפטי בלבוש בית הדין הגבוה לצדק המורכב ונתמך על ידי מה שנשאר מהאגף השמאלני הפוליטי שנציגותו בכנסת הולכת ומצטמקת. תומך בג"ץ נוסף וחשוב היא התקשורת לסוגיה, השמאלנית ברובה, שגם היא מזילה דמעות תנין במופגן על הפגיעה באביר ומגן הדמוקרטיה – הבג"ץ, זה החסר כל סממן דמוקרטי כשלעצמו, הן בהליך בחירת חבריו והן בהרכבו החד מעמדי והאחיד בדעותיהם של חבריו, והמייצג מיעוט שבמיעוט מהרכבה ומגווניה של החברה הישראלית. ושני המרכיבים הללו - המעמד והדעות - משפיעים על פסיקותיו של בית המשפט העליון, וזאת בתוספת לעובדה כי למדינת ישראל אין חוקה כתובה, מה שמאפשר מרחב וחופש פעולה בלתי אם נוסיף לכוחו של בית המשפט את כוחה והשפעתה של התקשורת ושיתוף הפעולה, ההגנה והגיבוי שזו נותנת לבית המשפט אל מול המערכת השלטונית הנבחרת, נוצרת מציאות שבה למעשה במובנים רבים הנציגות הנבחרת השלטונית הדמוקרטית נשלטת ומכוונת על ידי גופים לא דמוקרטיים מוגבל ובלתי נסבל לבית המשפט העליון שהתרגום המעשי היא קביעתו כי הכל שפיט – מציאות היוצרת תלות, חשש ושיתוק במובנים רבים בתוך המערכת השלטונית הנבחרת דמוקרטית, מחשש מפסק דינו הכל יכול של הקרטל המשפטי העליון המעורב בכל דבר ועניין. אם נוסיף לכוחו של בית המשפט את כוחה והשפעתה של התקשורת ושיתוף הפעולה, ההגנה והגיבוי שזו נותנת לבית המשפט אל מול המערכת השלטונית הנבחרת, נוצרת מציאות שבה למעשה במובנים רבים הנציגות הנבחרת השלטונית הדמוקרטית נשלטת ומכוונת על ידי גופים לא דמוקרטיים, גופים המונעים על ידי אידיאולוגיה כשבמקביל הזרוע הפוליטית של אותה אידיאולוגיה הולכת ונעלמת מהמפה הפוליטית. האנומליה הזו חייבת להשתנות. האמת כי יש כבר התחלה צנועה ביוזמתו של חבר הכנסת גדעון סער, היום שר החינוך, יוזמה שבגינה שינתה הכנסת בחוק את צורת ההצבעה בוועדה לבחירת שופטים המורכבת מ-9 חברים כשהחלוקה הפנימית נתנה רוב לנציגות המשפטית -5 חברים, 3 שופטי בג"ץ 2 עורכי דין ו-4 נבחרים: שני שרים ו2- ח"כים, והבחירה היתה ברוב רגיל. הכנסת שינתה לבחירה ברוב מיוחס המצריך תמיכה של 7 חברים, הבדל משמעותי המצריך תמיכה לפחות של שני נציגים מנבחרי הציבור. שינוי זה כבר הטביע את חותמו החיובי בבחירת השופטים החדשים באחרונה. בארצות הברית נבחרים השופטים העליונים על ידי הנשיא המכהן בהתאם לקרבת המועמד למשנתו הפוליטית, לאחר שעבר שימוע בסנט. שם מבינים שלכל אדם יש אג'נדה, יש עמדה פוליטית וחשוב שהציבור ידע אותה. זה לא חיסרון, זה יתרון. עם השנים וחילופי הממשל נוצר בית משפט במגוון דעות ואישים. רק אצלנו הכל כאילו בלי פוליטיקה, בלי אג'נדה. הכל סטרילי. אך האמת היא כי זה "האימא של הפוליטיקה" והאבא של הקומבינה. לכן חשוב להמשיך את המומנטום - לא של הנעל, של השינוי החוקתי שהתחיל בו גדעון סער. ההגדרה של חסידי הבד"ץ החוקתי והחלוקה לבני האור ולבני החושך היא מעוותת. בכל מקרה הזרקורים שבהם בני האור מקרינים מסנוורים ומסכנים את הנהיגה של ההנהגה הנבחרת הזקוקה לשומר מסך, אך עם הקטנת עוצמת האור וגיוון פנסים . נ. ב. ברגע האחרון: בעקבות החלטת בג"ץ לבטל חוק הנוגע לעצירים ביטחוניים, ריבלין מקדם חוק עוקף בג"ץ.
