הרעיון לשתף בבחירות לכנסת ישראלים שאינם גרים כאן ושאינם משלמים את המחירים לסוגיהם הנובעים מהמגורים בארץ, הינו בעייתי למדי כמו גם החשש משלל השיקולים הזרים שבהם נחשדים יוזמיו. אך למרות הכל מדובר ברעיון טוב העשוי לתקן שורת עיוותים חמורים שלעומתם מצטיירת ההצעה הזו כזכה וצחורה. מדינת ישראל אמורה היתה להיות מדינת היהודים. אך בפועל, כתוצאה ממפולת ערכית בצמרת, היא נותנת לאזרחיה הערבים שורת 'זכויות' חריגות הכוללות השתלטות על קרקעות מדינה, אי תשלום מיסים, הזכות לבנייה פרועה ללא אישורים והיכולת לקיים בגלוי ארגונים מרדניים. המרד הערבי בצפון בשנת 2000 נענה בהקמת 'ועדת אור' שהרכבה הבטיח מראש את הרשעת וסירוס המשטרה שהעזה להציל את צפון הארץ, ויצירת דפוס של 'תקינות פוליטית' שלפיו אנו האשמים ולפורעים עוד מגיע עודף. התוצאה של המרד הערבי בצפון בשנת 2000 נענה בהקמת 'ועדת אור' שהרכבה הבטיח מראש את הרשעת וסירוס המשטרה שהעזה להציל את צפון הארץ, ויצירת דפוס של 'תקינות פוליטית' שלפיו אנו האשמים ולפורעים עוד מגיע עודף ההתנהלות הזו מתבטאת ב"נוהל ידיים בכיסים" של השוטרים היודעים שאין שום גיבוי כשמנסים ברצינות לאכוף את החוק על ערבים. הכניעה המפתיעה לדרישה הערבית החצופה להקים את ועדת אור נולדה כתוצאה ממצבו האלקטורלי הנואש של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, בהתמודדותו מול אריאל שרון כשניסה להציל משהו מקולות המצביעים הערבים בבחירות 2001. במפלגת העבודה ו"קדימה", מהווים המתפקדים הערבים את לשון המאזניים. אהוד ברק, ניצח את עמי איילון בזכות הקול הערבי, כמו גם ציפי לבני בניצחונה הדחוק על מופז. כך קיים חשש שמדיניות החוץ והביטחון של ישראל מושפעת ממחויבותם של פוליטיקאים למתפקדים אנטי ציונים. אין בכך עבירה על החוקח, אך הדבר נגוע בחוסר לגיטימיות זועק לשמים נוכח היכולת של כמה אלפי מתפקדים ערבים לגרום לתגובת שרשרת שתשנה את דרכה של מדינת היהודים. במשך עשרות שנים היו המנהיגים אחראיים דיים לא לאפשר לערבים להיות בעמדת הכרעה כזו, עד שהחתרן הבלתי נלאה, שמעון פרס, שבר גם את ההסכמה הזו ועירב לראשונה את הערבים במהלך להפלת ממשלת שמיר ב"תרגיל המסריח" שלו מ-1990. אבו מאזן חשף בתקופת פריחת הסכמי אוסלו כי אישים במפלגת העבודה נתנו בחשאי לערפאת הבטחות להתקדמות למדינה פלשתינית תמורת השפעתו על ערביי ישראל להצביע עבור השמאל בבחירות 1992. זהו הבסיס המושחת שממנו צמחה קונספציית אוסלו. את התמונה הפרו ערבית משלימה אסכולת אהרון ברק בבית המשפט העליון המשתמשת בסמכויות האינסופיות שלה להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. הוא כמעט הצליח לפסול את חוק האזרחות, המחסום האחרון בפני שיטפון של ערבים מכל העולם שיהפכו לאזרחים בעקבות נישואין. ברק, שהחל לאחרונה לתמוך בגלוי ב"מדינת כל אזרחיה", חשף את כוונתו בדוא"ל לעמית בחו"ל שהודלף ע"י צדיק נסתר, כי בעתיד הכנסתם של עוד כמה מאות אלפי מצביעים יהודים תנטרל את ההשפעה הפוליטית הערבית ככח מכריע בויכוח הפנימי היהודי וזו גם תשובה טובה לטענות האפרטהייד ולחששות מפני הפיכתה של המדינה לדו לאומית אם לא נמסור את יו"ש. יעלה בידו לפסול את הארכת תוקף חוק האזרחות. כך, עקב שיקולים אנוכיים של פוליטיקאים חסרי מעצורים, ממסד משפטי ששכח מה רצינו להקים כאן, ושכבת אליטות שאיבדו את רצון הקיום הלאומי, נשמטת בהדרגה מדינת ישראל מידי היהודים. באותו קצב גדלים הקיצוניות והחוצפה של ההנהגה הערבית שכבר תובעת אוטונומיה. מעורבותם של ערביי ישראל בטרור גדלה והולכת ומרדנותם מתעצמת יחד עם מעורבותם בפשע, בתאונות דרכים ובצפצוף על כל חוק. נוכח התמונה הזו מצטיירת ההצעה לתת זכות בחירה לכל הישראלים בעולם כסוג של פתרון להחזרת המדינה לידיים יהודיות. מרחוק, רואים ברור יותר את הפרופורציות של מדינה יהודית זעירה בתוך אוקיאנוס ערבי ומי שנמצא בחו"ל חי מחוץ למעגל שטיפת המוח היומיומי בישראל המשודר לנו ע"י שכבה דקיקה של שמאלנים שתפסו את השלטון בתקשורת. הכנסתם של עוד כמה מאות אלפי מצביעים יהודים תנטרל את ההשפעה הפוליטית הערבית ככח מכריע בויכוח הפנימי היהודי וזו גם תשובה טובה לטענות האפרטהייד ולחששות מפני הפיכתה של המדינה לדו לאומית אם לא נמסור את יו"ש. השמאל שכבר הובס בציבור היהודי, אינו מתלהב, כצפוי, כי הוא עלול לאבד את לשון המאזניים הערבית שאיתה ניתן לעשות עיסקאות של שלטון תמורת נכסים לאומיים.
