נותרו ימים בודדים לחג שכולנו אוהבים ומחכים. בשעה שארזתי ועיצבתי את משלוחי המנות כיד היצירתיות הטובה עליי קיבלתי על עצמי שבפורים השנה לא אשכח לשלוח משלוחי מנות לנערות שמתגוררות בהוסטל ואשר סובלות מפיגור ברמות שונות. למען המטרה הנעלה לשמח בעלי צרכים מיוחדים, חולים, נזקקים וזקנים- הישיבה שלי נרתמת במלוא כוחותיה ותלמידיה, ומנהג זה נהפך כבר למסורת בחודש אדר. כיף להיזכר באותם זקנים בבית אבות שפצחו עימנו בריקוד מסעיר ובחיוך של הילדים המרותקים למיטה בבית החולים. מראות כאלו מחדירות כמות גדולה של אנרגיה, כוח והמון שמחה אל הלב. על כן גם השנה נשתדל כולנו שבעלי הצרכים המיוחדים, שחיים בתוכנו, יהיו כל הזמן בראש שלנו ואל השמחה של חודש אדר נסחוף גם אותם. וודאי שתרומה כספית לארגונים חברתיים המסייעים לכל אותם בעלי צרכים מיוחדים, חולים ונזקקים היא דרך טובה להרעיף אהבה ושמחה אל הזקוקים לסיוע בפרט ואל העולם כולו. לא להתעצל, למרות שפורים כבר כאן, אלא לבצע בדיקה מעמיקה של הארגונים הקיימים באזור המגורים, המוכרים והפחות מוכרים, ולדלות מתוכם כאלה שכל סיוע כספי יכול לתמוך ולעזור להם משמעותית, וכתוצאה מכך גם לכל האזור כולו. אני יודע שמשלוח המנות שאביא לאותן נערות הסובלות מפיגור שכלי יזכה אותי בחיבוק חזק שיהיה בעבורי חוויה שלא אשכח. שאולי אצליח להסיר ממני את המסכה שמצליחה לפעמים לכסות את עיניי מלראות את היופי שבאותם ילדים מיוחדים וגורמת לי להסתכל עליהם אחרת. אשתדל בפורים לשמח גם אותם, ולראות את היופי, הכנות, האמיתיות, היושרה ובעיקר האהבה העצומה שיש בהם. יחד, אתם ואני, נסיר את המסכה שמראה לנו מציאות מעוותת שבה אנו אלה שנמצאים בחלק "השפוי" וה "נורמאלי". ניווכח לראות איך משלוח מנות לילד עם צרכים מיוחדים מסוגל לעורר בו שמחה עצומה. שלא כמונו שיודעים ומרגישים שמתייחסים למשלוח מנות כאקט מחייב שנובע מכוונה לצאת ידי חובה. סוף סוף ישנם כאלה שיראו במתן המשלוח מנות כפעולה שמבטאת אהבה, קשר וחיבה. אם זה יתבטא בחיבוק חזק ואוהב או בנשיקות ובחיוכים, שיוצאים מתוך הלב פנימה. בפורים השנה נסיר את המסיכות שמראות לנו רק סטטיסטיקות, נתונים והערכות ונסתכל לאמת בפרצוף מחבק ומקרב. נדחוק את כל התיוגים, המחיצות והגדרים ונסתכל לבעלי הצרכים המיוחדים בפנים ונגיד להם- אנו רוצים לשמח ולשמוח אתכם. חג שמח ושנזכה לחשוף את האמת הפנימית האמיתית שבנו, עוד בפורים השנה.
