8 חיילים מגדוד "שמשון" נשדדו והוכו ע"י ערבים בחברון. אחד מהם היה חמוש אך לא עלה בדעתו להגן על עצמו ועל חבריו והוא ברח כדי שהערבים לא יקחו לו את הנשק. מי אשם בביזיון? מי הפך את החיילים הללו, בעלי החזות הצברית הגאה, לקבוצת יהודים גלותיים מהגטו? האם החיילים עצמם? אולי מפקדם שטעה בדרך והאמין להדרכת הערבי שאותו שאל? או שמא מפקד הגדוד שהצטיין נגד היהודים הבלתי מזיקים הדבקים באדמת חומש? מי גזז את מחלפותיו של שמשון עד למילימטר האחרון? אולי המח"ט שהדיח את הלוחמים שהניפו שלט נגד האבסורד? או שר הביטחון אהוד ברק, בעל ותק ארוך בסירוס צה"ל, בפגיעה בידידים ותגמול אויבים? רשימת מעלליו כוללת את הפקרת חייל מג"ב מדחת יוסף לדמם למוות בקבר יוסף, כניעה לטרור בויתור על הקבר עצמו, הפקרת חיילי צה"ל בלבנון וכפיית מדיניות איפוק קטלנית כרמטכ"ל וכשר ביטחון, נטישת אנשי צד"ל ששפכו את דמם איתנו ולמעננו, הפקרת המטיילים בהר עיבל שבוע לאחר האירוע בקבר יוסף, שהובילה למותו של הרב הרלינג והנהגת החידוש המבריק, פריצת ובאוסלו כמו באוסלו. ככל שמתקדם תהליך הפיכתו של צה"ל לרכיכה גלותית כלפי האוייב, עולה קשיחותו כלפי המתיישבים היהודיים. במקרים רבים אסור לחיילים להתפלל בבתי כנסת בהתנחלויות ללא מפקד פוליטרוק שיפקח שלא יקראו שם חומרים אסורים הדרך בתולדות האסטרטגיה הצבאית - הירי על שטחים ריקים. ואולי זה בכלל הקודקוד, ראש הממשלה? מי אשם? כולם. והאשמה מחמירה ככל שמתקרבים לראש הפירמידה. החיילים מוכנים אולי למות למען המולדת, אך לא להסתכן במאסר עבורה. המ"כ, נזקו נקודתי. המג"ד שנסחף, כהרגלו, ברוח הרעה הנושבת מלמעלה ובחר בצייתנות עד אבסורד. המח"ט ששפט בחומרה את החיילים שהניפו שלט, כי הרי אסור להכניס פוליטיקה לצה"ל, השלים עם סירוסה של יחידתו מטעמים פוליטיים. הרמטכ"ל שזרק מפקד נדיר כמו צ'יקו תמיר בגלל מעידה אחת, אך לא העיז לגעת במפקדים שהנהיגו תרבות שקר לחיילים כשמדובר בהתנכלות למתנחלים. ואהוד? ברח, כרגיל. זה האיש שמפקיר את מי שתלוי בו אך מתרפס ומתחנף למי שמעליו- עיתון "הארץ", התקשורת, מצביעיו הערבים במפלגת העבודה, מערכת המשפט שממנה הוא רועד, והאמריקאים, שלפעמים נדמה שהם מחלקים ישירות פקודות לו ולכמה קצינים. לא נגרע חלקה של הפרקליטות הצבאית, סניף שמאלני קיצוני לא פחות ממקבילו האזרחי. האירוע הזה הוא תוצאה טבעית של חזרת איוולת אוסלו במלוא טירופה וגיחוכה. לחיילים בחברון אסור להגיב ליידויי אבנים אלא לדווח ל"עמיתים" - "המשטרה הפלשתינית". כל פורע ערבי שנפגע זו תקלה שאותה צה"ל המבוהל מזדרז לחקור ולהצטדק. ישראל מאפשרת שוב בניית צבא ערבי ע"י ארה"ב, כאילו לא נרצחו מעל 1000 איש בסיבוב הקודם, כשברור מראש כי הוא יופנה כלפי אזרחיה וחייליה, ולו לפי דברי ה"וינגייט" שלהם, הגנרל דייטון. רוב רציחות הישראלים בשנים האחרונות בוצעו ע"י ה"שוטרים" הללו. מערכת ההסתה של הרש"פ אינה נחה, הם יכולים להחרים תוצרת ישראלית ולהשתלט על שווקים, לקדוח מים באופן פרוע ולהפר כל הסכם. ועד הקהילה שלנו בולע הכל ומציג את היריקות כגשם. ו אוסלו עושה קמבק, הפעם בלי האקסטזה האלילית לנוכח "השלום" אלא כתוצאה מתנועת מלקחיים של תכתיב אמריקאי פרו ערבי ברוטאלי וסיוע בוגדני מהשמאל והתקשורת באוסלו כמו באוסלו. ככל שמתקדם תהליך הפיכתו של צה"ל לרכיכה גלותית כלפי האוייב, עולה קשיחותו כלפי המתיישבים היהודיים. במקרים רבים אסור לחיילים להתפלל בבתי כנסת בהתנחלויות ללא מפקד פוליטרוק שיפקח שלא יקראו שם חומרים אסורים, אסור להתארח בבתי המתיישבים, הרב הצבאי הראשי היה מוצלח מדי? צה"ל מציית ל"הארץ" ומחליפו בדמות נוחה יותר. שטיפות המוח לגירוש - "ההכנות המנטאליות", חזרו לשגרה לקראת הגירוש הגדול, מי שמסרב להשתתף בפוליטיזציה הזו מודח, כולל ישיבות שלמות דוגמת הר ברכה. גם המחלקה היהודית בשב"כ חוזרת לסורה ברדיפות גסות נגד מתנחלים. אוסלו עושה קמבק, הפעם בלי האקסטזה האלילית לנוכח "השלום" אלא כתוצאה מתנועת מלקחיים של תכתיב אמריקאי פרו ערבי ברוטאלי וסיוע בוגדני מהשמאל והתקשורת. כמו בקדנציה הראשונה, קיבל נתניהו ירושה לא פשוטה. מוטל עליו לחלץ את המדינה מהמלכודת שאירגנו קודמיו. יותר אין לו אופציה לויתורים על שטח המדינה המצטמק כי הקרב הדיפלומטי כעת נסוב על גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול.
