בשבועות האחרונים מדברים אלינו אובמה וממשלו בטון מרוכך ומפוייס מהרגלם. לא עוד רגליים על השולחן מונפות בהתרסה מול נתניהו אלא חרטה על הכניסה החפוזה ל"שדה המוקשים של המזה"ת", הכוונה ליומרה קלת הדעת לפתור בשנתיים סכסוך של 100 שנה. גם רם עימנואל גס הרוח ריכך את טון הדיבור ומזה זמן לא שמענו את נביחות התכתיבים התוקפניים של הילרי קלינטון. אסור להאמין לחבורה העויינת הזו למילה. האידיאולוגיה האנטי ישראלית שלהם לוהטת כתמיד ולא נרשמה ירידה בתכיפות ביקוריו של מיטצ'ל, על התכתיבים הכרוכים בהם. ההתקפלות התורנית של נתניהו שהודיע כבר על "מחוות" ו"הקלות" לערבים לא באה מתוך התנדבות. הלחץ נמשך. אם כך, על שום מה ולמה הטון המפוייס? התשובה היא כמובן הבחירות הממשמשות ובאות לבתי הנבחרים בנובמבר. המפלגה הדמוקרטית נמצאת בסכנת התרסקות חסרת תקדים כתוצאה מהריאקציה החריפה של הציבור האמריקאי נגד אובמה, על השחצנות שלו, על קלות הדעת של הטיפול החפוז בבעיות הדורשות טיפול עדין ואיטי, על הפגיעה ברוח האמריקאית, וכן, גם על הפיכת ישראל לאוייב. יש כנראה לכל אנשי הנשיא אינדיקציות חמורות מאד על הקשר שבין העוינות לישראל למה שמצפה לדמוקרטים בקלפי, והמועמדים הדמוקרטים עלולים לעשות לנשיא שלהם אינתיפאדה על האסון האלקטורלי שבישל להם. רבים מהם פשוט חייבים לצאת נגדו במטרה לבדל את עצמם ממנו כדי לא להתרסק בבחירות. ומכאן נסיונות הפיוס – אובמה חייב לדחות את העימות איתנו לזמן נוח יותר. אובמה עשה טעות כפולה: גם להתנגש עם ישראל דווקא על ירושלים, וגם 8 חדשים לפני בחירות – מדובר בלא פחות מ"הרמה להנחתה" עבור ממשלה שאינה רוצה להתקפל. העניין הוא שמי שהביט בלוח השנה יכול היה לצפות זאת, וכאן מתחילה הפשלה של הממשלה שלנו הנובעת מחולשה, חוסר מנהיגות ובריחה מהעימות עם אובמה שיגיע לאחר הבחירות שם. ואם כבר עימות – הזמן האידיאלי לכך היה כעת. וגם הזירה היתה המיטבית עבורנו – ירושלים. אובמה עשה טעות כפולה: גם להתנגש עם ישראל דווקא על ירושלים, וגם 8 חדשים לפני בחירות – מדובר בלא פחות מ"הרמה להנחתה" עבור ממשלה שאינה רוצה להתקפל. אלא שההנחתה לא באה, ובמקום זאת ניסתה הממשלה למסמס את התכתיבים הברוטאליים מבלי שיהיה לה את המנהיגות והאומץ להתמודד איתם. הממשלה מוותרת ונותנת מחוות לרשות הפלשתינית בעוד זו מחרימה אותנו ומסיתה נגדנו. אפילו עצם המשך השיחות בתנאים כאלו משמעותו לא רק הסכמה נקלית על הקפאה בירושלים, אלא שלמעשה איבדנו את העצמאות והפכנו לרפובליקת בננות, וזאת למרות שבעקבות הטעויות של אובמה נפרס לרגלינו שטיח אדום לומר לו - לא! מנהיגות ישראלית ראויה לשמה היתה מנצלת את ההזדמנות ומצהירה שהבניה בירושלים לא תיפסק, וכהוכחה מפרסמת מכרזים גדולים לבניה. אובמה והמפלגה הדמוקרטית לא היו יכולים בתנאים הנוכחיים להתנגש עם ישראל והם היו חייבים לוותר. הויתור הזה היה שובר את הלחץ האמריקאי לכל הקדנציה וכך, ב"הפוך על הפוך" היינו מגיעים לרמת לחץ נמוכה ביותר דווקא בממשל העויין ביותר. עדיין לא מאוחר, ניתן לנצל את החרם של פיאד להפסקת השיחות המובילות לאסון, אך אין לנו מנהיגות בעלת עצבים חזקים המסוגלת לנהל מהלך כזה. כל שניתן לקוות שהבוחרים בארה"ב יכו את המפלגה הדמוקרטית מכה חסרת תקדים ויהפכו את אובמה ל"ברווז צולע" כבר עכשיו
