זוכרים את המעשיה על בטלן אחד ששכב להנאתו בצל האילן וביקש להירדם מתוך שיעמום? הנה תזכורת: הבטלן כמעט נרדם, אלא שאז הגיעו ילדים סקרנים שהתגודדו סביבו והטרידו את שלוותו. כדי להרחיקם בישר להם שמתחת לעץ השני, במרחק כמה מאות מטרים, מחלקים סוכריות. הילדים התפתו ופתחו בריצה לעבר מחלק הסוכריות. "רק רגע", הירהר השוטה לעצמו והזדרז להצטרף לריצת הילדים. "אם מחלקים שם סוכריות, אז מה אני עושה פה?" מתכנני מבצע עצירת משט הטרור לעזה, ציפו גם הם, כמו אותו בטלן ששכב בצל העץ ההוא, שהאנארכיסטים שנערכו לבצע לינץ' נוסח רמאללה בחיילי שייטת 13, יקבלו אותם דווקא בסוכריות. הם הרי 'פעילי שלום', 'פעילי זכויות אדם', כפי שהגדירה אותם תקשורת ישראלית שקרית. לכן לא צויידו מרבית הלוחמים ברובי סער אפקטיביים, ולא בגאז מדמיע לפיזור מפגינים שטופי תאוות רצח, אלא ברובי צעצוע שיורים כדורי פיינט-בול צבעוניים ובאקדחים. "באנו עם רובה צבע, כזה שעושים בו שימוש ביום כיף בכפר סבא", תיאר אחד מלוחמי השייטת במבוכה. לא ייאמן. האנשים שכל שנותיהם בצה"ל למדו להשיב מלחמה שערה, נפלו למלכודת הסכינים והאלות עם רובי צעצוע. שר הבטחון, הרמטכ"ל, מפקד חיל הים ושאר האחראים, ציפו שיקבלו את החיילים בסוכריות, ושהם יגיבו בכדורי פיינט-בול. העדויות המצמררות סיפרו, כי חיילי צה"ל השתלשלו מן המסוקים כמו בטיול צופים, כשהם צועקים זה לזה: "לא לירות! לא לירות!". זה מה שלימדו אותם מפקדיהם בתירגולות לקראת מבצע ההשתלטות על 'המשט ההומניטרי'. כל זאת בשעה שהמחבלים בספינה, נערכו לטבוח בהם באמצעות סכינים, לומים, אלות מתכת, רוגטקות עם גולות מתכת, בקבוקים ושאר כלי נשק קר. המשיך אותו חייל בתיאור הפאשלה: "ירדנו בידיים חשופות עם נשקי פיינט-בול. התכוננו לכך שלא תהיה אלימות ושיהיה אפשר לעצור אותם בעזרת האמצעים האלו. אבל הם המתינו לנו כדי להרוג בנו. מצחיק לחשוב שככה התייחסנו לזה. על כל אחד מאיתנו התנפלו שלושה-ארבעה אנשים עם רצח בעיניים ועם נשק קר, ופוצצו אותנו במכות". תדע כל אם עבריה, שצה"ל שולח את בנה להילחם בחיות אדם – בידיים ריקות, מקסימום עם רובי צעצוע וכדורי פיינט-בול. "מאות שוחרי שלום" יש שמאשימים את הבג"ץ בכך ש'זכויות' רוצחי האדם, חשובים בעיניו מן האינטרסים הקיומיים של המדינה, ויש מאשימים את ארגוני הגייס החמישי הבוגדני בתוככי ישראל. אלה גם אלה עוסקים שנים בעיקור יכולותיו המבצעיות של צה"ל. אבל לא פחות מכך אחראים למצב זה כלי התיקשורת, העולמיים והישראלים, שהתעקשו להציג את החוליגנים שעל הספינות, כ'פעילי שלום'. צריך להודות ביושר: כל המעורבים בתיכנון המבצע, נפלו במלכודת שהתקשורת הניחה לרגליהם. אלא שמן התשקורת העולמית העויינת אין לנו שום ציפיות, וגם לא מהתקשורת הישראלית הפרטית, דוגמת עיתון 'הארץ' הפוסט ציוני, למשל, שפירסם במקום הכי בולט בעמוד הראשון, ביום שלאחר האירוע שחיסל את ההרתעה הימית הישראלית, את הגיגיו של דוד-גרוסמן-פון-קלאוזביץ: על ה'מרמרה' התורכית היו "כמה מאות שוחרי שלום וצדק". אבל מכלי התקשורת הישראלים, הממומנים בידי משלם המסים הישראלי, ובוודאי זה הממומן בידי תקציב צה"ל, מותר לצפות לאחריות לאומית. קול ישראל: אנשי שלום התקשורת הישראלית פימפמה ללא הרף במוחם של מתכנני המבצע הרשלני, כי מדובר בסך הכל ב'משט הומניטרי', 'משט חירות' וב'פעילי שלום'. וגם אם מידי פעם דאגו להזכיר לנו את טענות הדוברים הרשמיים שמדובר בסך הכל בטרוריסטים פורעי חוק, נסחפו בתקשורת לתיאורים פסטורליים לגבי 'המשט ההומניטרי'. קול ישראל אמנם נמנע מלהכתיר את משט הבריונים כמשט הומניטרי, תואר שהעניקו גל"ץ למשט, אבל לא תמיד הצליח הרדיו הממלכתי להתאפק. ביום ג' השבוע, יממה אחת אחר האירועים על ה'מרמרה', כשכבר היה ברור מעבר לכל ספק שלא בפעילי שלום עסקינן, דיווחה כרמלה מנשה בקול ישראל, כי במשט היה תמהיל אנושי שכלל, בין היתר, "אנשי שלום". סליחה??? אנשי שלום? מי שהצטרפו ליוזמת ארגון הטרור התורכי IHH הממומן בידי האחים המוסלמים, הם אנשי שלום? ח"כ חנין זועבי? ראש התנועה האסלמית ראאד סאלח? הארכיבישוף מבריח הנשק קפוצ'י? איפה את חיה, כרמלה? עם שידורים עויינים כאלה, מי בכלל צריך את גלי צה"ל? מדוע לבזבז עליהם את כספי תקציב הבטחון? לא נכון יותר יהיה להפנות את התקציב הענק הזה למטרות יעילות יותר, כמו למשל רכישת רובי סער לטובת לוחמי השייטת? ואולם, מי שהניף את דגל התמיכה הסמויה במשט השוטים היתה גלי צה"ל, התחנה המתיימרת להיות 'הרדיו של החיילים'. התחנה שכל קיומה נשאב מתקציב הבטחון של צה"ל, בסדרי גודל של עשרות מיליונים, פשעה כנגד האמינות העיתונאית והאחריות הלאומית, כשציטטה, כבר ביום ד' שעבר, את אל"מ משה לוי, ראש מינהלת הקישור והתיאום במעבר ארז, שאמר לכאורה, במסיבת עיתונאים, על פי הגירסה השקרית של גל"ץ, כי "ישראל רואה במשט ההומניטרי לעזה צעד פרובוקטיבי". וזה היה, חברים יקרים בגל"ץ, דיווח כוזב. גב' חני לוז, מארגון תדמי"ת, הבחינה בשקר. היא גילתה באמצעות בדיקה פשוטה, כי לוי לא העניק את הביטוי הומניסטי למשט המחבלים. להיפך, לוי הגדירו משט טרוריסטי. לוז לא התעצלה והרימה טלפון לחדר החדשות של גל"ץ, כדי להעמידם על טעותם. על אף זאת חזרו ושידרו את השקר הזה, גם אחרי השיחה של הגב' לוז. ככלות הכל, מה שוויה ומשקלה של האמת, מול האג'נדה השמאלנית של גל"ץ? * כל חטאי גל"ץ כך חטאו גלי צה"ל 3 פעמים: פעם אחת כששמו בפיו של אל"מ לוי דברים שלא אמר כלל, כלומר הפריחו לאוויר דיווח שיקרי, המשקף אולי את עמדת עורך המהדורות או הכתב, אבל לא את דברי אל"מ לוי; פעם שניה כשציפצפו לא רק על האמת אלא גם על עמדתם הרשמית של צה"ל ומדינת ישראל; ושלישית, כשהתעלמו מן ההארות של אזרחים נאמנים שהתריעו על הדיווח הכוזב. בתגובה מסר לנו גל"ץ: "לכשציטטנו את דבריו של אל"מ לוי בנוגע לפעילות המחאה מול חופי עזה חובתנו היתה להסביר למה הוא מתייחס בדבריו". אתם הבנתם את זה? חובת גל"ץ היתה להסביר, טוענים בגל"ץ, שמדובר ב'משט ההומניטרי'. היה קשה להם, למשל, "להסביר למה הוא מתייחס", ע"י הצגתו למשל כמשט שישראל רואה בו משט פרובוקטיבי. נראה שמשהו השתבש בהגיון הגל"צי. האַלוֹ, גל"ץ, אתם איתנו או עם האוייב? האַלוֹ, זה רדיו של החיילים? עם זאת הודו בגל"ץ: "ייתכן כי היה עלינו לבחור בסוג אחר של נוסח. בכל מקרה לא היתה לנו שום כוונה להכניס מילים לפיו של אדם, אלא רק להכניסן להקשר". גל"ץ אגב התעקשו גם בימים הבאים, להשתמש בביטויים השקריים 'משט הומניסטי' ו'פעילי שלום'. אפילו ביום ג' השבוע, בחדשות הבוקר, כשהתברר כי פעילי האוייב הכינו לינץ' לחיילי צה"ל והתנפלו עליהם במגמה לרוצץ את מוחם, המשיכו להשתמש במונחים שמשרתים את האוייב החמאסי וסייעניו. ואילו השדר הבכיר רזי ברקאי "התעלל" בדובר צה"ל למחרת האירוע, כששיסע את דבריו בשאלות אידיוטיות חלולות, שחלקן לא היו אלא חזרה על מילים שאמר הדובר אך שניה קודם, בתוספת סימן שאלה בסופן, עד כדי כך שהדובר נאלץ להתחנן: "אני מבקש שלפחות אתם תאמינו לנו ולא לעיתונות הזרה". עם שידורים עויינים כאלה, מי בכלל צריך את גלי צה"ל? מדוע לבזבז עליהם את כספי תקציב הבטחון? לא נכון יותר יהיה להפנות את התקציב הענק הזה למטרות יעילות יותר, כמו למשל רכישת רובי סער לטובת לוחמי השייטת?
