חידוד הלכתי לשוא לפני כשבועיים התלהטו הרוחות בתקשורת הדתית-לאומית, בעיקר המקוונת, סביב פסיקת רבה של אלון-מורה לאשה שלא להציג מועמדות למזכירות הישוב. לא קראתי את נימוקו המדוייק של הרב אליקים לבנון, אך נמסר שהוא מתבסס על הרמב"ם (מלכים א,ה): "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר 'שום תשים עליך מלך' ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש". מעבר להלכה הפורמאלית הוזכר גם נושא הצניעות והצורך בהפרדה בינ-מינית מירבית. גם הרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע חברון, החזיק אחריו תוך הדגשת מחוייבות האשה לחינוך הילדים. לדעתו, יציאה לעבודה מקיפה מצמיחה גידולי פרא של אלימות ופשע. ושוב נקלענו לליבוי תקשורתי המזמין פסיקות מחודדות בקהל עדת הציונות הדתית. בצל דעת רבניות חלוקות נזעקו 'תנועות הנשים' והרימו קול נגד ההקצנה ונגד 'הדרת הנשים'. והמריבה נמשכת... תיזכר לטוב הח"כית הצעירה והדינמית, ציפי חוטובלי, שמיהרה לקבל את ברכתו של הרב לבנון, לכהונתה ולפעלה. ומה יש לי לומר בסוגיא זו? תפקידי ציבור אינם שררה אדם בגילי, המרבה לכתוב ולהתבטא על 'כל נושא שבעולם', נאלץ לעתים רבות לחזור על עצמו. ובכן אצטט כאן את סיכום מאמר הלכתי ששטחתי ב'תחומין' יט (זה עתה הופיע הכרך ה-30, דבר שנה בשנתו. צאו וחשבו מתי נכתבו הדברים), וזו לשוני: א. הרמב"ם אוסר למנות נשים ל'משימות' בישראל. מקורו בדרש בענין נכרי. הדין לא הובא בגמ' ולא בשו"ע. ב. אין איסור לאשה לכהן בתפקיד. יש מקום לדעה שהאיסור מצטמצם לאקט המינוי בלבד. ג. קבלה בהסכמה לכהונת נשים בתפקידי ציבור מותרת, כדבורה הנביאה-השופטת. בעולמנו הדמוקרטי מאופיינים התפקידים ומוגדרים כהסכמת הציבור. ד. האיסור האמור בנשים מצטמצם רק לשררות של סמכות וכח כפיה. תפקידי ציבור המקובלים בימינו, כגון ניהול מוסד או משרד, אינם 'שררות שלטוניות'. ה. מינויי חכמה וכבוד אינם בגדר שררה. ובכן, בנידוננו, ההיבט ההלכתי הפורמאלי כשר לחלוטין ואף למהדרין. מי שנתלה ברמב"ם לאסור היבחרות למזכירות ישוב כ'משימת שררה' מושך את ההלכה למחוזות מאולצים. מעבר לכך, הלא גם נשות הישוב בוחרות, והן זכאות לבחור בנציגה שתשתרר עליהן... שליחות ציבורית נשית עדיפה הדיון האמיתי איננו בשדה הפרשנות ההלכתית, אלא בתחום הצניעות והמדיניות החברתית בקהילותינו. מותר לרבנים להעלות את רף הצניעות, ואולי גם חובתם, אך מומלץ לא כפסקי הלכה. מי שמאפשר הוראה ע"י מורות, למרות ההלכה "אשה לא תלמד תינוקות מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים" (רמב"ם ת"ת ב,ד, על פי המשנה והגמ' בסוף מסכת קידושין, ונפסק בשו"ע. ההיתר בימינו נובע משינויי מסגרות ההוראה) - איננו יכול לאסור כהונה במזכירות או בפורומים ציבוריים אחרים. הדאגה לצניעות והלוחמה במתירנות לא יצלחו בקהילותינו בדרכי החמרה והערמת סייגים. סופם להיפרץ בקולי-קולות ו"מוטב שלא לומר וכו'". ואדרבה, וכלפי לייא; משבח אני את תרומתן הציבורית של נשותינו לכלל החיים הקהילתיים; בעיר ובכפר, בארץ ובתפוצות. כמדומה שנשים מפליאות בפעילות ציבורית למעלה מן הגברים, ו"נמצאו בנות זריזות ובנים שפלים" (הביטוי מופיע שלש פעמים בש"ס. הידד! פסחים פט,א; נדרים לו,א; גיטין כה,א). אילו בידי היה הדבר הייתי 'דוחף' את הנשים לכל תפקידי ההתנדבות למיניהן, והשירות הלאומי יוכיח, שכבר אי אפשר בלעדיו. ולא רק התנדבות, אלא בימינו, כאשר נשים יוצאות לעבודה, אני מצפה לראות בכל תחומי השירות הציבורי נשים שומרות תורה ומצוות, המתגאות בכך. ותנאי גדול בדבר: "מתגאות בכך". הוי אומר, עמוסות בתחושת שליחות וחדורות נאמנות כפולה: לעצם התפקיד הציבורי ולהיותן שומרות תורה בהקפדה. והשירות הלאומי יוכיח! 'גזר' זה עדיף עשרת מונים על 'מקל' האיסורין. 'נשות קריירה' בעדיפות נמוכה סוגיא אחת נותרת עמומה בעיני, במגרש נשי זה: 'נשות קריירה'. מעבר לעמימות ביכולת להציב גבול ברור, מנקודת מבט זו, בין מנהלת לשכת רווחה לבין יועצת משפטית, בין מנהלת עמותה חברתית לעמידה בראש קתדרה אקדמית - העמימות היא גם ובעיקר מהותית. יודע אני שאי אפשר לכלוא את הרוח בכלל, ואת רוח שיויון ההזדמנויות הנשי בפרט. אעפי"כ דברי הרב ליאור, שהוזכרו בראש רשימה זו, מנקרים באזני; המחיר המשפחתי. והמחיר הוא כפול: בהרחבת המשפחה ובהשקעה בה - בזוגיות ובחינוך. והדברים ידועים, ברורים ומוכרים, למרות העמימות שנקטתי. הכרעה בשאלה זו צריכה להיות אישית, ולא ציבורית או מיגזרית. גם בענפי 'הקריירה' יכולה הַגְבֶרֶת לקדש את ה', בהליכותיה ובהבלטת אמונתה. גם בענפי 'הקריירה' רבות בנות עשו חיל, בהרחבת המשפחה ובהשקעה בחינוכה. אכן, קשים חיי הקריירה גם בהיבט זה. מי שלא יכולה להתמודד - שתפרוש!.
