משל מפורסם, שנדמה שנכתב במיוחד על ההנהגה הישראלית בימים אלו, מופיע במכילתא על פרשת בשלח: אחד שאמר לעבדו: "צא והבא לי דג מן השוק". יצא והביא לו מן השוק דג מבאיש (מקולקל). אמר לו (האדון): "בגזירה! או תאכל הדג, או תלקה מאה מכות, או תתן לי מאה מנה". אמר העבד "הריני אוכל". התחיל לאכול. לא הספיק לגמור עד שאמר "הריני לוקה". לקה ששים. לא הספיק לגמור עד שאמר "הריני נותן מאה מנה". נמצא אוכל את הדג ולוקה ונותן מאה מנה. נראה שממש כמו המצרים ביציאת מצריים, שהיו הנמשל של הסיפור דלעייל, גם ממשלת ישראל של ימינו אנו מעדיפה ללקות, לשלם ובסופו של דבר – גם לשחרר. ראשית – מכת המנע. לא היה מדובר בהפתעה. המשט הרי תוכנן כבר זמן רב ולכן היה אפשר לדאוג להטביע את הספינה המרכזית בקלות. ישראל עשתה את זה בעבר, אם במשט של שנת 88', שבו כזכור טובעה הספינה "סול פרין" בעודה בנמל לימסול, ואם בתקיפת הכור בסוריה לפני כשלוש שנים. סיום המשט ללא אף תמונה של חייל מתעמת עם פעיל שלום – מה עוד אפשר לבקש? ואני עומד ולא מאמין: השר ברק, במקום להתנצל בפני החיילים על שסיכן לחינם את חייהם ולבסוף גם שילח לחופשי את תוקפיהם, בא ואומר להם תודה?! תודה על מה, אדוני שר הביטחון? שנית – שליחת הלוחמים עם רובי פיינטבול רק כדי לראות אותם מוכים כמעט למוות היא צביעות, תרתי משמע. בפראפרזה על המשפט האנגלי "לא מביאים סכין לקרב אקדחים", מתכנני המבצע היו צריכים לדעת שלא מביאים רובי צעצוע לקרב סכינים. יותר מכך, הנוהל הנלוז שבו צריך לחכות שמישהו ימות או יפצע אנושות, כדי שהחיילים יוכלו להגן על עצמם בעזרת אקדחיהם, הוא הוכחה שיש אנשים שעדיין חיים בעולם מדומה משלהם. למרות כל מה שלמדנו מהעבר, אהוד ברק לא מתבייש לשלוח גם היום את חיילי צה"ל אל מותם רק בשם הומניות צבועה. הרי לא יעלה על הדעת שהממשלה לא ידעה על כוונות המחבלים שהיו על הספינה, אלא שמה שעמד במחשבתם היה קודם כל התמונות של נשק חי מול "מפגיני שלום", ורק אחר-כך חיי חיילינו. שלישית – שחרור המחבלים ואולי אף הכנסת גורם בינלאומי שיפקח על הספינות לעזה. אחרי שעשו בחיילינו לינץ', שילמנו הון עתק על ההשתלטות והטיפול בנוסעי הספינה ו"זכינו" בגינוי בין-לאומי – לממשלה זה לא מספיק: מבצעי הלינץ', שפצעו חיילים עד לסכנת חיים, שוחררו ללא שהועמדו לדין. ויש עכשיו אפילו דיבורים על פיקוח בינלאומי על הספינות לעזה, שזה מילים מכובסות לים פתוח להברחות. לעומת זה, אפילו העבד מהמשל היה מרגיש בר מזל... כל הדברים לעיל לא הפריעו לברק לומר לחיילים "תודה" למחרת האירוע. ואני עומד ולא מאמין: השר ברק, במקום להתנצל בפני החיילים על שסיכן לחינם את חייהם ולבסוף גם שילח לחופשי את תוקפיהם, בא ואומר להם תודה?! תודה על מה, אדוני שר הביטחון? על זה שחטפו בגללך מכות רצח? נדמה לי שהגיע הזמן ששר הביטחון ילמד לגלגל מילה חדשה. "סליחה
