פתיחת כביש 443, בהחלטת בג"צ, יוצרת סטנדרט חדש בכל הקשור בהכרעות בחברה ובמדינת ישראל. בג"צ קיבע את מעמדו כמחליט בכל הסוגיות. גם כשאין הוא מבין בהן כלל. מעתה, רופא שמתלבט בין שתי שיטות טיפול בחולה, יביא בפשטות את הבעייה לפתחו של הבג"צ. למעשה, עוד קודם. הבג"צ יחליט בסוגיות רפואיות עם היווצרן. שהרי הוא יודע הכול. ולמי שזה נראה הזוי, שיירגע. הוא צודק כי זה באמת הזוי. כשגורמי הביטחון החליטו שפתיחת הכביש משמעותה סכנה ליהודים שיעזו בכלל- מעתה- לנסוע בו, בא הבג"צ וקבע שחוות דעתם הביטחונית מגיעה רק עד לקרסוליו של מומחה העל, הלא הוא עוה"ד, בוגר פקולטה למשפטים. המידתיות של ההפרעה לחיים נוחים יותר- קבע זה- מנצחת לעומת עצם החיים, לעומת עצם הזכות לחיות בכלל. איך אפשר בכלל להציב את בעל 4 שנות השכלה משפטית (אכן, יש שם גם כמה שהם ממש דוקטורים) על אותו מישור עם תורה בת שלושת אלפים שנות. ונעזוב את ה"קומון סנס" האנושי שהוא כה ברור. אלא שבכל עימות חכמי העכשיו מנצחים בכל ויכוח עם חכמת הנצח. התורה- הפרימיטיבית???- קבעה שחיי אדם קודמים לכל שיקול אחר. פיקוח נפש דוחה שבת שהיא ציפור הנפש. כל המצוות- להוציא שלוש שממצות את תכלית קיום העולם ויחסי שוכניו- נדחות מפני ספק (!) פיקוח נפש אחת. אבל בג"צ בשבתו כבית דין גבוה לצדק, קובע שתוספת מאמץ של חצי שעה על ידי ערבי ביהודה ושומרון (ערבי, כי במקרה שמדובר ביהודים, וללא פגיעה בערבים, אין סעד כזה מצד בית המשפט לצדק...) אינה מידתית מול אפשרות של אבדן חיים יהודיים. ולא למותר לציין גם, שהדאגה להשקעה של צה"ל לאבטח חיי יהודי, בכביש מקצר מביתו לבירה כמו גם במצעד בואדי ערה, היוותה שיקול למניעת תנועת יהודים באותו ציר. אבל, ההשקעה האדירה של צה"ל, בכוח אדם, ציוד ומתקנים, להגנה- מעתה- מפני הסיכונים שהשופטים עצמם יצרו בהחלטתם, אינה מדירה שנתם מעיניהם. נדמה לי, כאזרח פשוט שחכמתו נקנתה מניסיון, תוך החיים במציאות, שהמידתיות שנתחדשה כגורם כל כך משמעותי בבתי המשפט, היא יצור העומד בסתירה לכללי השפיטה עצמם. איני יודע אם ראוי להשוות שופטים, לפוסקי הלכה, אבל זו מתבקשת כאן. בענייני ביטחון, למשל, כל פוסק מתייעץ במומחים מהתחום. ובמקרים בהם כל אנשי הביטחון מאוחדים ביחס לסוגיה, כזו או אחרת, הרבנים נכנסים אמנם לעומק הנושא אך רק מחפשים דרכים להקל על איסורים שבביצוע. לראות שככל האפשר יתבצעו הדברים במיזעור נזקים, גם הלכתיים. אבל, למיטב ידיעתי, אין מצב- כלומר מציאות- בה הם יפעילו מידתיות נגדית. זה פיקוח נפש על פי קביעת אנשי הבטחון. בדיוק כמו שקורה בשאלות רפואיות, טכנולוגיות ואחרות. הפוסקים רואים עצמם באותו צד של המומחים. והדיון המשותף רק מפרה את החשיבה. שופטי בג"צ בפסיקותיהם- ובעיקר בחסרות השכל הישר שבהן- רואים עצמם כשוכני מרומים, בקומה שמעל רבונו של עולם. ולצערנו, לא מעטים הם המקרים בהם פסיקותיהם ה"מידתיות" הביאו לאובדן חיים שיכול היה להמנע מראש. מסתבר שאין גדרים למידתיות המוזרה הזאת. נדמה לי, כאזרח פשוט שחכמתו נקנתה מניסיון, תוך החיים במציאות, שהמידתיות שנתחדשה כגורם כל כך משמעותי בבתי המשפט, היא יצור העומד בסתירה לכללי השפיטה עצמם. הרי בית המשפט אמור להחליט על סמך חוקים. בדיקת עצם "נוכחותם" בדיון המתקיים, פירושם הסביר לכאן ולכאן. מה היא המידתיות הזאת המאפשרת לשופט לסמן את המטרה ואז להמלט אל מחסה המידתיות יכול הכל. איזו מין אמת מידה היא זו שמקומה לא הוכר עד לשנים האחרונות. הכיצד ניתנה עוצמה כזו, שבעצם אין שום יכולת להתנגד לה או לבקר את ...מידתיותה בידי השופטים. וברמה של החלטה מחייבת. האם המידה אינה כפופה גם לרוב שבציבור, על פי "אחרי רבים להטות?", אחרי מנהג המדינה? אני תוהה האם המידתיות תשתנה אחרי הפיגוע הראשון, ח"ו. וגם כאן נצטרך כלי מידה עליו תסומן כמות הדמים שתשנה את משקל המידה הזו או האחרת, למול התוצאה הקשה. מעניין אם בית המשפט גם הגדיר את משקל המידות בעתיד וקבע סולם לחוזק המידות האמורות. האם דרגה 7 בסולם בג"צ יהווה עילה להתיחסות שונה? או שנמתין להרס של דרגה 10 בסולם. כדאי להיות מוכן ולחסוך עוד דיונים ארוכים. ובינתיים, כדאי שהשופטים יקחו את ההגה לידיהם ויסעו- אם יעזו- בכביש עם בני משפחותיהם. ללא ליווי צבאי, כמובן. זה אינו מידתי- לענ"ד- להטריח את הצבא בגלל טיול משפחתי.
