פריצת המצור סביב עזה ע"י המשט התורכי מדאיגה מאד את ישראל החוששת מזרימה חופשית של אמצעי לחימה וטרוריסטים אל הישות הטרוריסטית שהיא עצמה הקימה במו ידיה ברוב טימטומה ושחיתותה. הנימוק הנוסף למצור, הרעיון שהוא מקיים לחץ לשחרור גלעד שליט, הינו עוד עדות לחוסר ההבנה הישראלי למוטיבציות של אויביה, הואיל ולחץ שאינו מאיים על קיום משטר האויב ועל שלומם הפיזי של מנהיגיו, אין לו סיכוי להשפיע. אלא שהניצחון הנוכחי של החמאס מציל את ישראל מעצמה, מאותה איוולת שלה שהביאה אותה עד הלום. כתוצאה מהגול העצמי של הנסיגה מעזה עלה החמאס, שבניגוד לרושם העולה מן הכותרת הוא בהחלט רע מאד לישראל. חיזוק החמאס עולה לנו ביוקר, בייחוד בדם, ולא יזיק פעם לשלוח את החשבון לחבורת אוסלו וההתנתקות, לחסידי "שתי מדינות", למתחבקים עם המחבלים בחליפות, למושחתי הקזינו ושדה הגז של עזה ולמפיקי הספינים שעבדו בשרותם. הם הביאו אותם, הם מתחזקים אותם, ולולא הנסיגות החד והדו צדדיות לא היו טילים בעזה וגם החמאס לא היה עולה. אלא שלחמאס יש יתרון אחד גדול. הוא אינו מתחפש אלא אומר בפרצוף את מה שחשב ערפאת ועדיין חושבים אבו מאזן, דחלאן ויתר חברי כנופיותיהם. אלו פשוט למדו שהדרך להרוס את ישראל חייבת להיות עטופה במילים כגון "משא ומתן", "שלום", "פיוס" וכו'. יש מספיק ישראלים הממהרים להיתפס בכל צל של סימפטיה כדי לטפח את ההונאה העצמית העלולה להוביל לחורבנם. פיצול "העם הפלשתיני" לשניים מקלקל את הבלוף ומרחיק הסכם שבו עלולה ישראל למסור לאויב את לב מולדתה שהוא גם שטח המפתח לקיומה, שבלעדיו אין לה תקומה. לחמאס יש יתרון אחד גדול. הוא אינו מתחפש אלא אומר בפרצוף את מה שחשב ערפאת ועדיין חושבים אבו מאזן, דחלאן ויתר חברי כנופיותיהם מכאן, כתוצאה מהאיוולת שלנו, המתובלת ומשולבת בהפניית העורף למסורת ולמורשת, הופך החמאס לגורם הממלא תפקיד חיובי המציל אותנו מעצמנו. כך צומח לו היגיון המנוגד לאינסטינקטים הטבעיים שלנו: חמאס חלש = רשות פלשתינית חזקה = התקרבות לאסון "שתי מדינות". חמאס חזק = רשות פלשתינית חלשה = התרחקות מהאסון. זהו ההיגיון המטורף שצמח מהסרט שבו אנו חיים מאז הסכם אוסלו, וממנו אנו מסרבים לצאת, כלומר מהגדרת הממסד של הפת"ח כ"פרטנר לשלום". כעת נבחן מהו מאזן היתרונות והחסרונות משבירת המצור על עזה. - נשק וטרוריסטים נכנסים ויוצאים חופשי במנהרות כל הזמן. - לגבי כניסת כלים גדולים כמו תותחים, טנקים וטילים גדולים דרך הים, ניתן להקים מנגנון פיקוח בינלאומי, כלומר לא יהיה שינוי צבאי אסטרטגי משמעותי. - סחורות, מזון, דלק וכו' נכנסים כל הזמן משטחנו או מהמנהרות. שווקי עזה מלאים מכל טוב. - הרעיון שיתכן מצור משמעותי כשמאות מנהרות פתוחות וחלקן גדולות עד כדי מעבר מכוניות, הוא אחד משיאי הטימטום. מכאן שהמצור שהטלנו כאמצעי לחץ לשחרור גלעד שליט היה פרוץ מלכתחילה, כלומר מעין סוג של הונאה עצמית, או יותר גרוע, ניסיון ממשלתי לרמות את הציבור כאילו עושים משהו בנידון. - אין מצב שדרך המנהרות לא נכנסים שקי מלט המופנים כמובן לטובת בניית בונקרים לפי מיטב סדר העדיפויות של צדיקי החמאס. פתיחת המצור תאפשר גם בניה אזרחית, כך שמבחינה ביטחונית, כמעט ואין לה משמעות. כלומר פתיחת המצור לא תשנה באמת את המצב. החמאס ירוויח בעיקר יוקרה חסרת תקדים, ובדעת הקהל הפנימית ייתפס כמי שניצח את ישראל בכח ויבסס את שלטונו. אנחנו, שויתרנו בהתלהבות ובמרץ על חבל מולדת תוך עקירת והחרבת חייהם של מיטב אזרחינו, תוך שיתוף פעולה מביש עם מנהיג ציני ומושחת, נספוג השפלה. מאד לא נעים, אך את המציאות הזו בישלנו לעצמנו בקיץ 2005 "ברגישות ונחישות". אבל הבושה וההשפלה אינם סותרים את ההיגיון של האינטרסים הישראליים האמיתיים הנוכחיים. יוקרת החמאס באה ישירות על חשבון הרש"פ, כלומר היא מובילה להיחלשותה של הסכנה הקיומית הגדולה ביותר – מדינה פלשתינית.
