ב-15 השנים האחרונות ניכרת ירידה דרמטית בפיריון לאישה בקרב ערביי ישראל, ובמקביל נרשמה עלייה בפיריון לאישה במגזר היהודי החילוני. הנשים הישראליות ה"צבריות" יולדות יותר מאמותיהן וסבתותיהן. לאחרונה מתרחש גידול דרמטי בקצב חזרת היורדים הישראליים, עקב המצב הכלכלי בעולם ביחס למצב הכלכלי בישראל. מאותה סיבה בדיוק קיים צפי לגידול גם במספר העולים החדשים. המסקנה הינה חד משמעית: חלקם של ערביי ישראל באוכלוסיה יקטן בעתיד. בכל הקשור לערביי ישראל, מאז ומעולם היו הערכות דמוגרפיות שהניחו כי "יום יבוא והם יהיו לרוב בישראל". הסיבה לכך הייתה פשוטה מאד, הנשים הערביות "עושות" יותר ילדים. הנחת עבודה זו כה השתרשה עד כי כל טענה מוצקה אחרת העולה מבחינה עדכנית של הנתונים, מיד יש המבטלים אותה במחי יד. אך בשנים האחרונות נערך מחקר דמוגרפי מקיף ביותר על ידי הצוות האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגרפיים (צמ"ד), הכולל מומחים בסטטיסטיקה, מחשבים, מתמטיקה, כלכלה וחשבונאות. כנראה שמדובר בצוות חוקרי הדמוגרפיה החזק ביותר העובד כיום בישראל. הדמוגרף הראשי של צמ"ד הינו יעקב פייטלסון, מהנדס מחשבים ומתמטיקאי במקצועו, בעל ניסיון של 25 שנה בחקר אוכלוסיות. חבר נוסף של הצוות ידוע לרבים: העתידן ד"ר דוד פסיג. צמ"ד מציג תמונת מצב שונה מאד ממה שמקובל לחשוב לגבי המגמות הדמוגרפיות העתידיות בישראל שבתוך וגם מעבר ל"קו הירוק". כדברי ראש הצוות עצמו, רו"ח יורם אטינגר, המחקר מספק מאגר נתונים מתועדים כבסיס להערכה חינוכית, מדינית, ביטחונית ומשדרג את רמת האופטימיות הלאומית על השלכותיה בתחומי חברה, כלכלה, עלייה, יחסי יהודים-ערבים, דיפלומטיה, ביטחון ומדינאות. ממצאי המחקר גם חשובים למלחמה ב"שנאת ערבים" הנובעת, לעתים, מפוביה - פחד בלתי הגיוני מ"השד הדמוגראפי". ממצאי מחקר צמ"ד הוצגו בכנס הרצליה, במליאת הסוכנות היהודית, במועצה לביטחון לאומי (3 פעמים), באמ"ן, במכללה לביטחון לאומי, בוועדות חוץ וביטחון וביקורת המדינה (פעמיים), בכנסת, במערכות "הארץ" ו"מעריב", בלשכת רה"מ, במרכז דיין ללמודי המזה"ת, במרכז יפה ללמודים אסטרטגים, במרכז נאמן בטכניון, במכון ירושלים לחקר ארץ ישראל, במכון הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, במכוני מחקר בחו"ל ובפני חברי קונגרס בוושינגטון ומוצג מדי יום בפני מעצבי מדיניות ודעת קהל רבים בישראל ובארה"ב. מזה 15 שנה לידות ערביי ישראל התייצבו על מספר קסם של 39,000 בשנה הממצאים העיקריים של הצוות שונים מאד ממה שמקובל להפחיד בו את הציבור הישראלי ויש בהם נתון אחד דרמטי: משנת 1995 ועד סוף שנת 2009 - בניגוד למקובל בחברות מפותחות - גדל המספר המוחלט של לידות יהודיות שנתיות ב-50% (מ-80,000 ל-120,000) ואילו המספר המוחלט של לידות שנתיות ערביות התייצב על מספר קסם של כ-39,000 (0% גידול). כיוון שמספר הנשים הערביות בישראל בגיל הפריון עולה עם השנים אך מספר הלידות נותר יציב, קיימת ירידה במספר לידות לאישה -משמע, פריון האישה הערבייה מצוי בירידה מתמדת. נתון זה כולל גם את המגזר הבדואי, שמאז קיצוץ קצבאות הביטוח הלאומי, קיימת בו ירידה דרמטית במספר הלידות לאישה. להלן גרף המתאר זאת (נכון לסוף 2008, באדיבות צמ"ד): גרף - מומנטם גרפי יהודי מן הגרף ניתן לראות כי הלידות היהודיות היוו 69% מסך הלידות בישראל בשנת 1995, 74% ב-2006 והגיעו ליותר מ-75% בשנת 2009 (לא נראה בגרף). נתונים אלה כוללים את הבדואים בנגב שמאז קיצוץ קצבאות הילדים, שיעור הלידות שם ירד באופן דרמטי ביותר (ירידה של כ- 30%). כיום עומד שיעור ערביי ישראל על 20% מסך תושבי המדינה. מתוכם 3.5% הם תושבי מזרח ירושלים שהינם תושבי ישראל אך אינם בעלי זכות הצבעה. מכאן, 16.5% הינם ערבים שהינם אזרחי המדינה בעלי זכות הצבעה. אם מורידים ממספר זה את הדרוזים, אחינו המשרתים עמנו בצה"ל, נותרים 14.5% ערבים אזרחי ישראל, שמהם 2% הם ערבים נוצרים. משקל הערבים המוסלמים, שהינם אזרחי ישראל (ולא רק תושבי ישראל) הינו עומד היום על 12.5% בלבד מאזרחי המדינה הזכאים להצביע (רואים זאת גם במספר המנדטים בכנסת, העומד לאורך שנים על כ-5% בלבד לסיעות הערביות). אך חשוב מכך, שיעורם של הערבים הישראלים באוכלוסיה לא עומד לגדול באופן משמעותי, ובעתיד, בניגוד לדעת רואי השחורות, ביחס לאוכלוסיה היהודית שיעורם עומד להתחיל לרדת. המסתכל על תחזיות דמוגרפיות בישראל לפני עשור, וודאי לפני שני עשורים, היה מוצא שהערבים היו צריכים להוות כבר כיום כ-25% מתושבי ישראל. משום מה, באופן מפתיע ובניגוד לתחזיות שבהן מלעיטים אותנו, שיעורם באוכלוסיה נותר על 19% עד 20% לאורך כל התקופה הזו. ההסבר לכך טמון באופן מפתיע לא רק בשיעור הילודה הגבוה בקרב החרדים אלא גם בעליה ניכרת בפיריון בקרב חילונים. החילוניות הצבריות יולדות יותר בניגוד למקובל לחשוב, המגזר האחראי יותר מכל למגמת הגידול היהודית הוא דווקא המגזר החילוני, ובמיוחד עולי ברה"מ, שהגיעו ארצה עם פריון של 1.2 לידות לאישה ועברו לפריון של 2.3 לידות לאישה. יתירה מזו, בנות הדור השני והשלישי מקרב החילוניות הצבריות, יולדות בממוצע כ-2.6 לידות לאישה וזאת לעומת אמהותיהן שהסתפקו ב-2.1 ילדים לאישה. למעשה, מפער של 6 לידות לאישה בין היולדת הערבייה הישראלית ליולדת היהודייה בשנת 1969, הצטמק הפער באופן דרמטי ל-0.7 לידות לאישה (3.5:2.8) בשנת 2009. המגמה מצביעה על התכנסות הפריון היהודי והערבי לכיוון של 3 לידות לאישה יהודיה וערביה (פריון יהודיות ילידות הארץ כולל חרדיות הוא 3.1 לידות לאישה). למעשה, בשנת 2009 - ומאז 1995 נמשכת מגמת הגידול המרשים בפריון היהודי (מספר לידות לאישה) והירידה החדה בשיעור גידול האוכלוסין (סיכום שיעורי לידה, פטירה והגירה) והירידה בשיעורי הפריון של ערביי "הקו הירוק". כאמור, בשנת 2009 הגיע המספר המוחלט של הלידות היהודיות ליותר מ-75% מסך הלידות, לעומת 69% ב-1995. צמ"ד, המנתחים את הנתונים באופן גיאומטרי ולא ליניארי (ז"א שינוי בקו המגמה לפי הנגזרת השנייה), מראים שהמגמה למעשה אמורה להתהפך: גרף לידות חי בישראל לפי לאום לגידול בקצב העלייה והחזרה לארץ, קיים גורם אחד נוסף, חשוב מאד בחישוב הכולל: מספר העולים בתוספת מספר הישראלים החוזרים ובניכוי מספר היורדים. בשנת 2007 הגיעו כ-20 אלף עולים, בשנת 2008 הגיעו 16 אלף ובשנת 2009 הגיעו 15 אלף עולים. שנת 2010 מסתמנת כשנה בה 16 עולים יעשו את דרכם ארצה. משמע, ניתן לקבוע כי קצב העולים השנתי לישראל עומד בהערכה שמרנית על 16 אלף בשנה. המהפך הגדול מתרחש במספר החוזרים לישראל - העומד עתה על קצב של 12-11 אלף לשנה. מספר היורדים מישראל בשנה הוא 11 אלף איש ובניכוי מספר התושבים החוזרים, לנתון זה אין השפעות על המספרים הסופיים. מכאן שניתן לבחון את העלייה לישראל כנטו תוספת לאוכלוסיה היהודית של 16 אלף איש בשנה. להערכתי, קצב העלייה לישראל וחזרת היורדים עומד לעלות באופן מהותי. הסיבה לכך הינה הסיבה העיקרית מדוע אנשים מהגרים ממדינה למדינה: הסיבה הכלכלית. ע"פ מחקר שנעשה לאחרונה באוסטרליה, המשק הישראלי הצליח לצלוח את המשבר הכלכלי של 2008 טוב יותר מכל משק אחר בעולם! גלי הגירה לישראל מאופיינים בד"כ בעולים המגיעים מארצות בעלות תל"ג הנמוך משל ישראל. השנתיים האחרונות הגדילו באופן יחסי את התל"ג הישראלי ביחס לכל מדינה אחרת ממנה מגיעים עולים חדשים (רוסיה, אוקראינה, ארגנטינה, אך גם צרפת, אנגליה, ארה"ב וכו'). לשינויים כלכליים כאמור השלכות מהותיות על קצב העלייה, ודאי אם לוקחים בחשבון את התגברות קצב חזרת היורדים וצמצום מספרם - בעיקר לארה"ב - עקב המצב הכלכלי הלא סימפטי שם. בנוסף, יש לקחת בחשבון גם את תיקון מספר 169 לפקודת מס הכנסה שמעודד עלייה של יהודים עשירים וחזרת ישראלים אמידים שהיגרו לפני שנים רבות, וכן את התוכנית להחזרת ישראלים שמתחילה להפעיל מדינת ישראל ל"השבת מוחות". מכאן, ניתן להעריך כי קצב העלייה וחזרת הישראלים יגבר בשנים הקרובות ויגיע לנטו של 20 אלף יהודים בשנה אם לא יותר. משקל ערביי ישראל בעוד 25 שנה יהיה קטן ממשקלם כיום, על סמך כל הנתונים הללו. שיעורם המספרי של מתוך כלל האוכלוסייה, בעוד 25 שנה, אמור להיות למעשה נמוך יותר מ-20%. זאת, כאשר לוקחים בחשבון עלייה ממוצעת שנתית מחו"ל בתוספת חזרת ישראלים נטו (בניכוי יורדים) של לפחות 20 אלף איש בשנה, קצב ילודה דומה בשיעורו לזה הקיים כיום אצל היהודים וקצב ילודה פוחת אצל הערבים, בהתאם לקו המגמה. אמנם לא ניתן להתעלם מנתון הפטירות האבסולוטי, שהינו גבוה בקרב היהודים לעומת הערבים - מפאת העובדה שהאוכלוסייה הערבית צעירה יותר, אך גם גיל הפטירה בקרב היהודים גבוה מאשר בקרב הערבים (אם כי נתון זה מצוי בהצטמצמות). כתוצאה מכך, יגדל שיעור האוכלוסייה העברית (יהודים ויוצאי ברה"מ שאינם יהודים) בכלל אוכלוסייה בישראל מעבר ל-80% ובהתחשב בהבדל בין המעמד של אזרחי ישראל לעומת מעמד תושבי ישראל (כולל ערביי מזרח ירושלים), שיעור זה בכלל אזרחי ישראל יהיה אף גבוה יותר. למעשה, הירידה בפריון הערבי ב"קו הירוק" מבטאת בראש וראשונה את ההתקדמות של מגזר זה לכיוון מאפיינים של חברה מערבית, זאת עקב נישואין בגיל מאוחר יותר ורצון ללדת פחות ילדים, על מנת לשפר את איכות החיים של כלל המשפחה. הסיבות לשינוי זה הן השתלבות הדרגתית אך מוצלחת בתשתיות החינוך, הבריאות, התעסוקה, המסחר, התרבות, הפוליטיקה, הספורט והאומנות של מדינת ישראל והעולם המערבי. לפי מכון "גאלופ" בארה"ב, שערך סקר על העדפת הפריון של הדורות הערביים הצעירים, נמצא יחס מתכנס בין העדפותיהם לבין אלה של היהודים בישראל. לפי הסקר, הפריון בפועל נוטה להשתוות - תוך מספר שנים - להעדפת הפריון.
